אני מריירת מקנאה. בחיי. מה לא הייתי נותנת כדי להתמשמש עם טיגריס באופן קבוע. בעצם אגיד לכם מה הייתי נותנת. הייתי מוכנה שיאכל אותי בשלב כלשהו. רק שנספיק להתמשמש כהוגן לפני זה לאורך תקופה מסוימת ואז יום אחד כשאשכח להאכיל אותו וזה יגיע לי, אאכל בשנתי בשלווה על ידי החתלתול המושלם הזה. מוות ראוי ונהדר.
אבל עזבו עכשיו דיבורים על מוות, מדובר כאן על ההיפך הגמור. אנשים שחיים טוב. וכשאני אומרת טוב אני מתכוונת לטיגריסים בחצר האחרוית, שאפשר להתכרבל איתם, לחבק אותם ולהתנשק איתם צרפתית.
בניגוד למה שידוע ומוכר לנו על חתולי הג'ונגל האימתניים הללו, המזוהים עם אכזריות, עוצמה ואומץ, ג'ניס היילי מאורלנדו פלורידה, בת ה-57, מדגימה יחסי אהבה וקרבה עם 2 טיגריסים החיים בחצר האחורית של ביתה. מבחינתה, הן חיות בית חמודות ומתכרבלות כחתלתולים, והיא מוכיחה את זה תוך כדי משחק וליטופים עם השניים: סאבר וג'אנדה, 2 נמרים בנגאלים עצומים השוקלים 400 קילו כל אחד, מתנהגים איתה כאילו היו חיות מחמד ביתיות קטנות ועדינות. למעשה, פשוט חתולים.
"מבחינתם, אני אמא שלהם. הם מתחככים בפניי ונותנים לי לנשק אותם על האף" היא מספרת. מאז 1995, כשעזבה הילי את עבודת המשרד האפרורית שלה ובעצת בעלה עברה לעבוד עם בעלי חיים אקזוטיים, סגורים הנמרים העצומים בחצר ביתה ומואכלים 3 פעמים ביום.
היא מודעת וערה לנושא הבעיתיות בעניין שבי ומדגישה שיש בכך אמת ואלה לא התנאים האידיאליים עבורם, ועם זאת, היא מדגישה כי בנקודת הזמן בה אימצה אותם לחיק משפחתה כמעט ולא היה להם סיכוי לשרוד בטבע כפי שהם. "הם מקבלים כאן מזון והמון אהבה, לי לא הייתה התנגדות להיות נמר בחצר האחורית שלי". צפו בסדרת התמונות המדהימות של ג'ניס וחיות המחמד שלה.
לייק לפטריה בפייסבוק