לאחר הבכורה המוצלחת לפני כשבועיים, הפטריה בשיתוף יובל אורן, סטודנט לקופירייטינג ב"בצפר", מגישים לכם את הכתבה השניה בסדרת 'פטריה ישראלית'. במסגרת המדור נתפוס לשיחה חברית דמויות מסקרנות מעולם הפרסום, הקריאייטיב והמדיות החברתיות בארץ.
הפעם, אנו שמחים להציג בפניכם את שחר סרברניק, בן 40, אב לשני ילדים, מרצה לתקשורת חזותית בויצו-חיפה ושותף בקבוצת Igers Israel ביחד עם אייל אופק, קבוצת האינסטגרם הגדולה והפעילה בישראל המונה כיום קרוב ל 16,000 חברי אינסטגרם. בשיחה מעניינת עם יובל מספר שחר על משפחה, אינסטגרם, מוסיקה ומה שביניהם, ולא שוכח גם לסגור חשבון קטן איתנו, צוות הפטריה.
______________________________________________________________________________
שחר: "אתה מבין? הכל בחיים זה עניין של ניסוח. כמו למשל אצלכם ב'פטריה' בכתבה הראשונה שהיתה על עשרת האינסטגרמרים שחובה לעקוב אחריהם. יצרתם רשימה שהתיימרה להיות ה-רשימה. לא a list אלא the list, והמקום הרשמי הזה שכאילו מכתיר את עצמו – אני לא בטוח שיש לו צידוק."
אבל הרשימה הנוספת שהגיעה לאחר מכן כנראה תיקנה באיזשהו מקום את הרושם שקיבלת מהרשימה המקורית, הרי הפכנו את זה למשהו תקופתי ולא כזה שמכתיר את עצמו להיות רשמי, פומפוזי וכאילו-דרמטי.
שחר: "זה לא משנה כל כך. ה-ה"א הידיעה הזו שצירפתם לעצמכם היא תקלת-הניסוח שגרמה לי בזמנו לתחושת אי-נעימות קטנה ולכן גם הצגתי את הביקורת שלי בקבוצת הפייסבוק של Instagram-Israel."
כל אדם אחר שהיה מבקר את הרשימה הזו היה נחשד מיידית בצרות-עין ובחוסר פרגון. לעומת זאת, אתה מצליח לגרום לי להקשיב לך במין תחושה כזו של שיחה עם שועל ותיק שכבר ראה דבר או שניים בחיים. אז שחר, עד כמה ותיק אתה?
שחר: "למרחבים הוירטואליים של האינטרנט התחברתי בשנת 97' או 98', הייתי גם מהראשונים שהתחברו לפייסבוק בתחילת 07'. לאינסטגרם הגעתי כשהוא עוד היה ריק כמעט לגמרי מאנשים. יוזר מס' 527 בעולם."
את הראיון עם שחר סרברניק (40, בזוגיות עם נעמה אביאור, אבא לשירה ולעומר) קיימנו, לבקשתו של שחר, בבית קפה ברח' יהודה המכבי. היציאה ממרכז העיר אל הצפון הישן הכניסה אותי למצב קשוב הרבה יותר. אבל כמות האוטובוסים שעוברים בשעות הערב ברחוב הצר הזה הפתיעה גם אותי, והראיון הזה שהופרע מדי כמה דקות על-ידי שאון המנועים של קו 25 ושאר חבריו – היה בעצם כמו מיקרוקוסמוס לזווית הראייה של שחר על החיים.
שחר: "אז איך זה עובד עכשיו? לספר איך הגעתי עד הלום?"
בדיוק, פרה-היסטוריה וכאלה.
שחר: "האמת שכל הכניסה שלי לתחום התחילה כשהשתחררתי מהצבא אחרי ששירתתי כקצין בקבע בחיל החימוש, והתחלתי ללמוד צילום במכללת הדסה בירושלים. תוך כדי הלימודים הבנתי שהצילום אמנם מושך אותי ואני מאוד אוהב לצלם, אבל כנראה שהעתיד המקצועי שלי נמצא במקום אחר. האינטרנט עוד היה בתולי לחלוטין והתחלתי לעסוק בבניית אתרים. מאוחר יותר גם התחלתי ללמוד בג'ון ברייס. לימדתי גם ב'אסכולה-מימד" ובעוד כמה וכמה מוסדות, וכיום אני מלמד תקשורת חזותית בויצו-חיפה. מעבר לזה אני כותב בכמה בלוגים ומתחזק את המיזם המשותף של אייל אופק ושלי – Igers Israel.
גם כאן, אתם בעצם סוג של חלוצים.
שחר: "נכון. היינו הראשונים להקים קבוצה ישראלית גדולה, שהיא בעצם ה"סניף המקומי" של קבוצת Igers העולמית. מאוחר יותר קבוצות ישראליות נוספות כשהבולטות הן IG Israel ו-gf-israel."
מה זה בעצם הקבוצות האלה?
שחר: "הקבוצה שלנו בעצם מורכבת מאתגר יומי בנושא מתחלף, ואתגר שבועי נושא פרסים. הפרסים השבועיים הם לרוב בחסות או בשיתוף גורמים מסחריים. בתחילת הדרך הזמנתי ברשת כמה עדשות מיוחדות והגרלנו אותן בתור פרסים, בהמשך השתדרגנו ויצרנו את אותם שיתופי הפעולה. במקביל קיימת זרוע נוספת שלנו בשם IG Power שמתפקדת למעשה כמו אתר קופונים, סוג של קבוצת רכישה אינסטגרמית כשהמוצרים המוצעים בה הם בעלי זיקה לנושאים שקשורים לאינסטגרם. "
עד כמה, בעצם, יש לכם מקום לפעול ולחדש בדברים חדשים שעוד לא ראינו?
שחר: "לאחרונה התחלנו מסורת של תערוכה חודשית שנושא התמונות שיוצגו בה ישתנה בכל תערוכה, והיא מתפקדת בעצם כמו מין אירוע קהילתי מרכזי שמרכז את הקהילה הזו שהתפתחה סביבנו. נוצרה כאן תרבות שלמה של אומנות אינסטגרמית, אומנות אינסטנט לטוב ולרע, אבל אומנות. בקרוב גם נרחיב את הפעילות שלנו ונוסיף אלמנטים נוספים של 'תמונת היום' לפי חלוקה לאיזורים גיאוגרפיים וחלוקה לפי נושאים. בצורה הזו יותר אנשים יוכלו למצוא את עצמם ולקבל הזדמנות להיות בתמונת היום. זה מדהים בעיני כמה אינטנסיבית ואמוציונלית האפליקציה הקטנה הזו הפכה להיות."
איך אתה מצליח לשלב את המירוץ האינטנסיבי שאתה נמצא בו עם חיי המשפחה שלך?
שחר: "לפעמים זה לא קל, אבל אני מנסה לרכז את רוב העבודה שלי לימים מרוכזים. כשאני נמצא עם המשפחה אני מקדיש להם זמן "נקי". משאיר את האייפון רחוק, סוגר את כל ה"מפריעים" למינהם. הפרעות תמיד יהיו, בדיוק כמו האוטובוסים שמפריעים לנו כאן בכל כמה שניות, אבל החכמה היא לדעת להתנהל בצורה רגועה ויעילה בין ההפרעות השונות."
אתה מגדיר את עצמך כאחד שמצליח להתנהל לפי האידאלים האלה?
שחר: "אני מקווה שכן. השלווה הפנימית הזו היא דבר שמגיע עם הגיל, והבנתי אותו גם אחרי מספר אירועים מכוננים שעברתי בחיים, גם אחרי שהפכתי לאבא, וגם בעקבות מחלת הסוכרת שהתפרצה אצלי לפני מספר שנים. בניגוד לסוכרת שנגרמת בעקבות הרגלי אכילה בעייתיים (Type 2), הסוכרת שלי נגרמה בגלל חוסר התפקוד של הלבלב (Type 1)."
המחלה משפיעה על הרגלי היומיום שלך?
שחר: "בוודאי. אמנם אם שומרים על תזונה נכונה ובריאה המצב משתפר, אבל עדיין בכל בוקר צריך לקבל את מנת האינסולין ולבדוק את רמת הסוכר מספר פעמים ביום. זה בעצם מלווה אותך, תודעתית, לאורך כל שעות היום. בעקבות המחלה ובזכות המשפחה שלי הפכתי לאדם שליו ורגוע יותר, ולמדתי לקחת את מה שקורה סביבי בפרופורציות הנכונות, להרגיע את לחץ העבודה, להיות מסוגל לבחור את הלקוחות שלי ולשמור על עצמי מבחינה פיזית ונפשית."
איך אתה מרגיע את עצמך?
שחר: "חוץ מתחום הצילום וענפי הפרסום השונים, אני גם משפץ גיטרות (ביחד עם מוטי כהן) אני משתדל לנגן בגיטרה לפחות שעתיים בכל יום. זה כמו טקס קטן כזה שיש לי עם עצמי, כמו משהו מדיטטיבי שמחבר אותי אל הנפש שלי ואל הרגשות שלי. "
מזכיר במשהו את טקס ההתבודדות שאברהם מאיה סיפר עליו.
שחר: "באמת יש דמיון בין הטקסים. אתה יודע, זה מצחיק, ג'וני שועלי – חברי הטוב שחזר בתשובה – אמר לי את אותם הדברים בדיוק. הפערים בינינו כבני אדם קטנים יותר ממה שנדמה לנו. זה נכון בין שני אנשים בודדים, בין מגזרים שונים בחברה הישראלית ואפילו בינינו לבין שכנינו במדינות הסמוכות, גם הקיימות וגם העתידיות. אם נבין את זה בהקדם אולי נוכל לשנות במשהו את המצב הקשה שנקלענו אליו בקונפליקט הבטחוני הנצחי שלנו. אבל קודם כל אנחנו מוכרחים להפסיק לפחד, מעצמנו, מהצד השני, מבכלל. רק ככה נוכל לעשות, לשנות, לפעול. ובעיקר להיות שלווים. אין פתרון אחר."
לייק לפטריה בפייסבוק