ההיסטוריה של ההיסטריה – תולדות הפיצה

קשה לדמיין את החיים שלנו בלי פיצה: אחד המאכלים האהובים והפופולריים ביותר בעולם. יש לה אינספור סגנונות וגרסאות, ואניני הטעם אוהבים להבדיל בין הפיצה האיטלקית המסורתית לפיצה האמריקאית, שהיא הגרסה המוכרת לנו מרוב רשתות הפיצה הגדולות. אבל דבר אחד בטוח: אין פינה בעולם שהפיצה לא הגיעה אליה. אז איך קרה שהמאפה העגול כבש את העולם?

הולדת הפיצה

מקובל לחשוב שהפיצה הומצאה אי אז בימי הביניים, אבל בעצם המקור שלה קדום הרבה יותר. כבר בעת העתיקה נהגו ברחבי אגן הים התיכון להשתמש בבסיסי בצק להגשה של מאכלים מסוגים שונים. מה שהפך את המאפים האלו לקרובים יותר לפיצה שאנחנו מכירים כיום, הוא המפגש בין התרבות של דרום איטליה לתרבויות צפון אפריקה הערביות. כשהמורים כבשו את דרום איטליה במאה ה-10 לספירה, תושבי המקום התלהבו לגלות את הפיתה – כיס בצק שאפשר למלא בכל טוב. אם אי פעם תהיתם על הקשר בין פיצה לפיתה, אז הנה הוא. אלא שבמקום למלא את הפיתה, בחרו תושבי דרום איטליה להשתמש בבצק המרודד כמצע לתוספות השונות ורק אז לאפות אותו. מי שעלו על הטריק היו תושבי העיר נאפולי, שבה גם הוקמה הפיצרייה הראשונה בעולם.

רוטב עגבניות? המצאה חדשה

הפיצות הראשונות כללו בצק, סוגים שונים של גבינות וירקות מגוונים. הפיצה שאנחנו מכירים כיום, שכוללת רוטב עגבניות וגבינת מוצרלה, הומצאה מאוחר יותר. באירופה שלפני קולומבוס לא היו עגבניות, ורק לאחר גילוי אמריקה החלו לייבא את העגבניות מהעולם החדש. גם גבינת המוצרלה לא הייתה קיימת לפני תור הזהב של גילוי הארצות. מקורה הוא בהודו, שם היו מכינים אותה מחלב הבופלו. פיצה שכוללת רוטב עגבניות וגבינת מוצרלה הומצאה בנאפולי, ועל כן שמה – פיצה נפוליטנית.

מפשוטי העם אל העשירים

במקור הפיצה נחשבה כמאכל של המעמדות הנמוכים יותר, ורק במאה ה-18 בני האצולה האיטלקים החלו להבין מה הם מפספסים. זה קרה בזכות מלכת נאפולי דאז, מריה קרולינה, שהייתה חובבת פיצה מושבעת. היא החלה להגיש את המאכל לאורחיה, ומשם הפיצה תפסה תאוצה והפכה פופולרית גם בקרב בני המעמד העליון.

במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20, הפיצה הגיעה לארצות הברית יחד עם גלי המהגרים מאיטליה. לאורך המאה ה-20 המאכל האיטלקי הלך ועבר תהליך שהתאים אותו לטעם האמריקאי, ובשנות ה-40 החלו בארצות הברית לאפות פיצה עם בצק עבה. הגרסה הזאת של הפיצה תפסה פופולריות מפני שהייתה טעימה ומשביעה, וגם מפני שהתאימה לחך האמריקאי. עד היום, מדובר בסוג הפיצה הפופולרי ביותר – על אף שבשנים האחרונות אפשר לראות הערכה חוזרת לפיצה המסורתית, המתהדרת דווקא בבצק הדק.

לסיכום, מסתבר שהפיצה הייתה איתנו זמן רב יותר משחשבנו – החל מהעת העתיקה, דרך ימי הביניים ועד למהפכות של המאה ה-20, המאפה האיטלקי רק הלך וצבר פופולריות ברחבי העולם. עם בצק עבה או דק, בליווי תוספות מסורתיות או שנויות במחלוקות (מישהו אמר אננס?), אין ספק שהפיצה כאן כדי להישאר.