יש סיכוי לא רע בכלל שהמילה הכי נטחנת בימים האחרונים – בטלוויזיה, ברדיו, בשיחות בין חברים, מול מקרר מוצרי החלב ובנתב"ג ליד הדלפק של לופטהנזה – היא מילקי. אחריה, במקום השני והמכובד, צמד המילים תשעים אגורות.
הדיון (המוצדק! ברור שמוצדק, לא רמזנו אחרת) על מחירי המילקי הפך ל… איך נאמר זאת בעדינות? קצת מטרחן ומעט משעמם, מה שאומר שאפשר להפסיק עם הדיבורים על קרטל מזון ויוקר המחיה, ולעבור למה שכולנו אוהבים באמת: לצחוק על זה.
ברק קריפס, ישראלי שכמיטב בנינו עזב לברלין, פרסם בדף הפייסבוק שלו סרטון קצר שמסביר למה בעצם הוא היגר לשם:
כפי שבוודאי ניחשתם, התשובה קשורה למוצר חלב דו שכבתי שמורכב מפודינג שוקולד בתחתית ומעליו קצפת שמזכירה קצפת באופן קלוש למדי. בסרט הקצר קריפס נחשף כמי שאוכל הרבה מילקי, רוחץ בו, מצחצח איתו שניים ובאופן כללי – חולק את חייו עם מעדן חלב. למה? כי אפשר. או יותר נכון, כי זה ממש זול.
ואם אנחנו כבר בברלין, תראו מה ניר גביש מצא באחד מרחובות העיר. יודן ראוס? לא! יודן שטראוס. וגם אם זה לא נראה אמיתי, זה לגמרי מבדר.
וגם לעמיר שיבי היתה, כמתבקש, תגובה לעניין:
לייק לפטריה בפייסבוק