הפטריה בשיתוף יובל אורן, בוגר מסלול קופירייטינג ב"בצפר", מגישים לכם את הכתבה הרביעית בסדרת 'פטריה ישראלית'. במסגרת המדור נתפוס לשיחה חברית דמויות מסקרנות מעולם הפרסום, הקריאייטיב והמדיות החברתיות בארץ. הפעם: לוקה שקד, 28, פלנרית ודוגמנית לשעבר.
לוקה: "תגיד, אתה יודע איך מבטלים את ההתראות של האינסטגרם באייפון?"
תני לי שניה לחפש… אגב, האינסטגרם נראה די מגניב באייפון 5 שלך.
לוקה (צוחקת): "אתה לא מבין מה קרה לי איתו. סנכרנתי את האייפון הקודם שלי כדי שאוכל להעביר את כל המידע מהמכשיר הישן לחדש, אבל במקום לסנכרן זה מחק לי את המידע. בשניות הראשונות פשוט התחלתי לבכות. בסוף מישהו הסביר לי איך לחזור לגרסה הקודמת של הסנכרון האחרון והצלחתי להחזיר לעצמי את התמונות שלי גם דרך ה-iCloud. אני שמחה שהצלחתי בסוף להשתלט על הבלגאן הקטן הזה, אבל הכמה שניות האלה של חוסר האונים – זה היה פשוט נוראי."
יכול להיות שאת קונטרול-פריק?
לוקה (שוב צוחקת): "אתה חושב?"
לוקה שקד (28, יפו) היא קונטרול פריק, ולדעתי רק ככה היא הצליחה להספיק כל כך הרבה בגיל צעיר יחסית. עד לפני כמה שנים לוקה חיה בקצב מהיר ובהילוך גבוה. לצד קריירה כדוגמנית מצליחה לא זנחה את החלומות שלה ואת הלימודים באוניברסיטה, וכשחיים בקצב כזה אין ברירה אלא להיות בשליטה. את לוקה הכרתי במהלך קורס הקופירייטינג במכללת 'הבצפר' כשהיא למדה בקורס 'פלנינג ותקציבאות' המקביל.
לוקה: "זה מצחיק, בהתחלה רציתי בכלל להיות קופירייטרית. הייתי בת שש-עשרה והשתתפתי בכל מיני תחרויות של כתיבה ברומניה. התחברתי מאוד גם לכתיבה ספרותית. אחרי שסיימתי את הלימודים בתיכון – התחלתי ללמוד תקשורת ויחסי ציבור באוניברסיטה בבוקרשט, ובמקביל עבדתי גם כדוגמנית."
הצלחת לשלב את הכל?
לוקה: "לא היה קל. היה לי חשוב להצליח בלימודים, אבל עבדתי בכל אירופה והייתי גם המון בישראל, והייתי כל הזמן בין טיסות. אבל למרות שהתקופה ההיא היתה יפה – דווקא אז הביקורת העצמית שלי היתה בשיאה. כשאת דוגמנית כל הזמן מעירים הערות על המראה שלך ונדמה שלכולם יש מה להגיד כל הזמן, וצריך להיות מאוד חזק כדי לשרוד בעולם הזה בלי ליפול בו."
נשארת בשליטה.
לוקה: "כן. תמיד היה לי הדרייב להצליח ולדחוף את עצמי גבוה ורחוק, אבל שלטתי בסיטואציה ונשארתי מחוברת עם הרגליים לקרקע."
ועכשיו הקצב נרגע קצת?
לוקה: "בהחלט נרגע, יש לזה המון סיבות – פסק הזמן שלקחתי מעולם הדוגמנות, הלימודים שלי במכללה, ההתפתחות המקצועית שלי – וכן, גם העובדה שעם השנים אנחנו נרגעים ומתיישבים. פעם חשבתי שאני צריכה להוכיח את עצמי כל הזמן, גם כדוגמנית וגם כפרסומאית, אבל לאט לאט הבנתי שאני צריכה לתת דין וחשבון רק לעצמי. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי סוללת לעצמי את הדרך ועובדת קשה כדי להשיג כל דבר ומטרה שהצבתי לעצמי."
אני חושב שאת בנאדם אמיץ. בכל זאת, עלית לארץ לפני כמעט שבע שנים, אבל גם כאן נדמה לי שאת מרגישה בבית כאילו שהיית כאן תמיד.
לוקה: "אני מרגישה כאן מאוד בבית. אם זה בבית החמים שבנינו לעצמנו ביחד בן זוגי (הפרסומאי ספי שקד – י.א.) ואני, אם זה כאן בתל אביב שלנו שהיא באמת עיר מיוחדת, ואם זה במדינה שלנו. נכון שאני מרגישה בבית גם ברומניה, בכל זאת המשפחה שלי נמצאת שם, אבל כשאני נוחתת בנתב"ג ומגיעה הביתה לישראל – אני לגמרי מרגישה בבית. קראתי כתבה מעניינת ב-Time Out לפני כמה שבועות על ה'דברים שחסרים לנו בתל אביב' והיא די הצחיקה אותי"
נתקלתי בה, אמרו שם משהו על רעיון להקים גשר גרנדיוזי בין נמל יפו לנמל תל אביב כדי שגם לנו יהיה מונומנט מפורסם משלנו.
לוקה: "לא רק בגלל זה, היא הצחיקה אותי בגלל שהם כתבו שם שחסר לנו אקווריום גדול. אני קצת מפחדת מאקווריומים כאלה, לא חובבת גדולה של דגים גדולים. אני קצת פחדנית, גם מטיסות אני מפחדת."
שאלה שיצא לי לשאול הרבה אנשים בשנים האחרונות – בהנחה שהמטוס כבר עומד להתרסק. את מעדיפה להתרסק בים או ביבשה?
לוקה: "בים יש יותר סיכוי להנצל?"
כנראה שלא. אישית אני מעדיף להתרסק ביבשה. אני ירושלמי ויותר מפחיד אותי לטבוע מאשר להתרסק.
לוקה: "מישהו הסביר לי פעם שאנחנו מפחדים בגלל ההרגשה שגם ברגע של מצוקה נהיה חסרי אונים ולא נוכל לעשות הרבה כדי להציל את המצב."
נכון, אין לנו שליטה במצב.
לוקה (צוחקת): "אם זה היה תלוי בי הייתי לומדת להטיס את המטוס, אבל עד אז "נתקעתי" עם חרדת הטיסה. חזרתי לפני כמה ימים מביקור ברומניה ולמרות שטסתי כל כך הרבה פעמים – אני עדיין מפחדת."
עד כמה החיים כאן שונים מהחיים ברומניה?
לוקה: "היום כבר קצת פחות שונים, רומניה מאוד התפתחה בשנים האחרונות, אבל בעידן צ'אוצ'סקו רומניה נשארה מאוד מאחור. אני מאוד אוהבת להציץ בקבוצות של "סטטוסים משנות ה-80 וה-90" וזה מצחיק אותי כי כל דבר שהיה בישראל בשנות ה-80' הגיע לרומניה באיחור של עשר שנים. לפעמים אני שואלת את עצמי מה הייתי עושה אם הייתי נשארת לחיות שם, ונדמה לי שגם שם הייתי נכנסת לתעשיית הפרסום. רוב החברים שלי שם עובדים בענף הזה והייתי משתלבת בו בשמחה גם שם."
הזכרת קודם שכנערה רצית בכלל להיות קופירייטרית. בסוף אנחנו מוצאים אותך באגף הפלנינג?
לוקה: "תוך כדי הלימודים באוניברסיטה גיליתי שאני מתחברת פחות לקופירייטינג ואהבתי הרבה יותר את הצד האסטרטגי. תמיד היתה בי משיכה לפסיכולוגיה שעומדת מאחורי זה. מרתק בעיני להצליח להיכנס לראש של הצרכנים ולהבין אותם, לחיות אותם. המקום הנשגב ביותר מבחינתי הוא המצאת הטרנדים. אתה יודע כמה חכם אתה צריך להיות כדי להמציא טרנד שיחזיק לזמן ארוך? זה מדהים. זה תחום שלם של עשייה מאחורי הקלעים שעומדת מאחוריו כל כך הרבה מחשבה."
יוצא לך עדיין לכתוב לפעמים?
לוקה: "לצערי פחות. אני חולמת לפרסם יום אחד ספר שיעסוק באחורי הקלעים של עולם האופנה והדוגמנות."
משהו אוטוביוגרפי?
לוקה: "פחות. אני מרגישה צורך לספר את הסיפור של הרבה בחורות בתעשיה הזו, שיש בה צדדים מדהימים וצדדים פחות נוצצים, אבל בעיקר לדבר על הביקורת והלחץ הגדול שיש בעולם הזה. הייתי שמחה לראיין ולשתף גם חברות שלי שהיו שם ויכולות להוסיף את החוויות האישיות שלהן, הטובות יותר והטובות פחות."
את מרגישה נוח יותר לפני המצלמה או מאחוריה?
לוקה: "בשני הצדדים טוב לי. לפעמים נדמה שבמצלמה שולטים רק האנשים שמאחוריה, אבל כשאתה בזרקורים – דווקא שם אתה בשליטה מוחלטת."
ועדיין, אם לשפוט לפי הפרופיל שלך באינסטגרם, את מעדיפה לשתף את העולם בזווית הראייה שלך ופחות למקם את עצמך מול המצלמה. הרוב המוחלט של התמונות שלך הן כאלו שצילמת ולא כאלו שאת מופיעה בהן.
לוקה: "אין ספק. אני לא חושבת שאני מעניינת מספיק כדי להיות כל הזמן בפרונט. אני מרגישה נוח מספיק עם המצלמה כדי להכניס אותה אליי הביתה, אבל אני לא חושבת שחשיפה מוחלטת מתאימה לי. גם בפייסבוק אני לא משתפת הכל. יש אנשים שאפשר ללמוד הרבה על החיים שלהם דרך פרופיל הפייסבוק, אבל אני משתפת רק חלק קטן ומעדיפה להשאיר את הרוב לעצמי."
את מסוגלת להתנתק?
לוקה: "אם אני צריכה אז כן. פעם הייתי מחוברת הרבה יותר לטוויטר וכותבת המון בפייסבוק אבל גם כאן קצת נרגעתי."
אז את נמצאת היום במקום של שקט?
לוקה: "שקט זו מילה מורכבת. אם שקט זו מילה נרדפת לשעמום – אז לא, אבל שקט זה גם בית. כנראה שמצאתי לי שקט."
לייק לפטריה בפייסבוק