"מה?" הייתה המחשבה היחידה שעברה לי בראש כשצפיתי אמש בתחילת פרק הבכורה של "עממיות", ההצקה החדשה של נאור ציון וערוץ 2 (רשת). אחרי כחמש דקות הצלחתי להתאושש, להתעמק קצת יותר בפרק ואז התקדמתי לחמש דקות של "למה?". בהמשך הגיעו גם "בבקשה די", "אני מוכן לשלם שזה יפסק", "היי הנה שקע חשמל והאצבע שלי בוא נכיר בניהם" וממש לקראת סוף הפרק נרגעתי קצת ואז מחשבת "למה נולדתי?" סיכמה את החוויה.
נאור ציון, האיש שהפעם האחרונה בה צחקתי בזכותו הייתה בסביבות גיל 16 פחות או יותר, כשלמדתי מה זה שוטים של טקילה עם לימון מוגשים על בגאז' של רכב (גדלתי ברחובות, אל תשפטו אותי). האיש, שכמו כוכבים גדולים בהרבה (הרבה הרבה) ממנו דוגמת סטאלון, גיגס ופרס, ממש לא יודע מתי לפרוש בשיא – עשה את זה שוב. אחרי "החברים של נאור", המוניומנט המוזר בדמותו ולדמותו של ציון, הביא לנו אותה האיש בספין אוף סטייל "איש משפחה">"קליבלנד", רק מינוס הצחוקים, האיכות והרצון להמשיך לחיות אחרי צפייה בפרק. סדרת "הבת" של "החברים", "העממיות", עלתה אתמול לאוויר הפריים טיים ונגחה בפנים של כל אזרח ישראלי שעוד שמר פינה קטנה קטנה בלב עם תקווה לעתיד טלוויזיוני טוב יותר.
אני מדמיין את זה: ישיבת מערכת, נאור ציון וחברים. מים בטעמים ופיתות עם חומוס ומלפפון בחומץ על השולחן. "יאללה חברים, יש לנו קונספט" מכריז ציון. "בואו ניקח את הפרחות מהחברים של נאור וניתן להן תוכנית משלהן!". "גאון!" משיב אחד המקורבים כי לא נעים לו להעליב וגם כי הוא אוהב להרגיש מעורב. "עכשיו בואו נלהק את הבנות" ממשיך ציון, כולו מלא גאווה ותקוות לקאמבק טלוויזיוני. "פרחחות פרחות פרחות, אוקיי פרחות, את מי נלהק? אני יודע! בואו נבחר את חבורת הבנות הכי אשכנזיות שנמצא בשוק, אף אחד לא ישים לב. אפשר אפילו להביא רוסייה!". הסובבים בחדר מבולבלים, הרי הסדרה נקראת "עממיות", אלו לא בנות, ובכן, מזרחיות בדרך כלל? "שטויות!" זועק הציון, "נטע גרטי הייתה אחלה בחלה קוקי בבורר, זרמו יא קקות". על הדרך החבר'ה מעמיסים את מלי לוי הפרווה, אניה בוקשטיין הרוסייה (#ללא_גזענות) ואת ההיא עם הגבות, נו החמודה, כן, רותם זיסמן. "גאון!" זועק שוב ההוא מקודם כי הרגיש שהוא לא מעורב מספיק.
"מה?" חשבתי, הרי באתי בקטע טוב, רציתי למצוא יהלום חדש בלוח השידורים הדי עלוב גם ככה (די די רושפלד, זה בסדר, אתה גאון, אל תבכה). נשבע שתמיד שעולה סדרה חדשה אני מבסוט. אני מקווה למשהו מרענן, שונה אולי אפילו מקורי וגם הפעם, בניתי המון על ה"עממיות". טוב נו, אני מסתלבט עליכם, לא באמת ציפיתי לשום דבר. בכל זאת, מדובר בתוכנית שכתב וביים נאור "אני לא אפסיק עד שהעיניים שלכם ידממו חה חה חה" ציון.
ליהוק לא אמין בעליל, פאנצ'ים צפויים, הומור ילדותי ודבילי, עריכה איטית ותחושת "מה?" אופפת את ה"עממיות", או כמו שאמר בחוכמה וסיכם את הסדרה הזאת במשפט אחד העוקבים שלי בטוויטר: "לא צחקתי ככה מאז עמוד האש". בול.
לייק לפטריה בפייסבוק