הפטריה בשיתוף יובל אורן, בוגר מסלול קופירייטינג ב"בצפר", מגישים לכם את הכתבה השביעית בסדרת 'פטריה ישראלית'. במסגרת המדור נתפוס לשיחה חברית דמויות מסקרנות מעולם הפרסום, הקריאייטיב והמדיות החברתיות בארץ. הפעם: גיא גולד, מנהל ניו מדיה בהתאחדות לכדורגל בישראל.
עקבו אחרי גיא גולד בעמוד הפייסבוק או בטוויטר.
גיא: "חכה שניה, אני בדיוק מעלה סטטוס."
תגיד, זה בסדר אם אני אעשה לייק לעמוד "גיא גולד חסם אותי בפייסבוק"?
גיא: "ראית את זה? האמת שאין לי מושג מי הקים את הקבוצה הזו אבל היא משעשעת אותי. כמה אנשים כבר שאלו אותי אם זה בסדר מבחינתי שהם יצטרפו אליה למרות שלא חסמתי אותם."
זה באמת קצת מטומטם להצטרף בלי שתחסום אותי.
גיא (מחייך) : "אז לחסום אותך? היד שלי חופשיה על ההדק."
נדמה לי שאין צורך להכיר לכם את גיא גולד (30, תל אביב, נשוי באושר). הרזומה שלו בטוח הביא אותו לתודעה של רובנו. אם לא במעריב אז בפנאי פלוס, שם כתב וערך כמה מדורים, ואחרי כמה גיחות קצרות למסך הקטן התמקם כמנהל תוכן וקריאייטיב במשרד פרסום ניו מדיה ובהמשך התחיל לעשות מהפכות בהתאחדות לכדורגל כמנהל ניו-מדיה והקשר מול האוהדים. את השיחה הזו קיימנו ביום חורפי-משהו בתחילת אפריל באחד מבתי הקפה היותר בנאליים של העיר, אחרי שגיא הצהיר על עצמו שהוא בקושי מכיר מקומות והוא "התל אביבי הכי פח", וכשהמלצרית שאלה אם ירצה עם הבירה גם עוגת גזר, ענה ב"תודה, אני סטרייט".
אז זה אתה? התל אביבי הכי פח?
גיא: "כן, כן, זה אני. אני לא מחובר להוויה שיש כאן. עד גיל 25 גדלתי ברחובות, ולמרות שאני גר כבר חמש שנים בתל אביב – אני עדיין לא באמת חלק ממנה."
למה? לא נאים השכנים בעיניך?
גיא: "לדעתי התפתחה בתל אביב תרבות רדודה מאוד של תהילת אינסטנט. נכון, יגידו לי המלעיזים שגם לי יש "כתם" בעבר שלי כשהשתתפתי ב'הישרדות', אבל עוד קודם לכן כתבתי ב'מעריב' ולא נזקקתי למקפצה הזו כדי לקדם את עצמי, כמו רבים וטובים אחרים שהגבולות אצלהם בין החיים לתהילת הרגע היטשטשו."
אבל אתה בעצמך סוג של סלב פייסבוק, אם יש דבר כזה בכלל.
גיא: "אני לא חושב שמישהו הכתיר אותי. הרומן שלי עם פייסבוק התחיל בתקופה שעבדתי ב'פנאי פלוס', השתמשתי בפייסבוק כדי לקדם את התוכן שלי בעיתון, וכמות האנשים שנחשפו אליי – מטבע הדברים – עלתה. אני מאמין שאנשים עוקבים אחרי הסטטוסים שלי פחות בגלל ש"גיא גולד כתב אותם" ויותר בזכות התוכן שלהם."
כנראה שהתוכן שלך אטרקטיבי – היו גם מקרים ש'סחבו' לך סטטוסים, אם להתבטא בעדינות.
גיא: "אכן כן, קרו לי מספר מקרים שבהם מישהו העתיק סטטוס שכתבתי. זה מעצבן ומתסכל, הרי אף אדם לא יעתיק טקסטים של סופרים, משוררים, או כל כותב טקסטים אחר, לכן התופעה הזו כל כך הרתיחה אותי. לפעמים שואלים אותי אם אני מתפרנס מהסטטוסים. התשובה היא כן! אמנם בעקיפין, אבל מתפרנס. הרבה אנשים שהיה להם קשה להבין את זה, הופתעו כשהתעצבנתי על מעתיקי הסטטוסים. אני הופתעתי מכמות החברים שתמכו בי והתחילו את גל הממים שהציף לי את הקיר, והגיע בסוף עד לצינור לילה."
אתה מוחק סטטוסים שלא צוברים תאוצה וממריאים?
גיא: "משתדל שלא. באופן כללי אני לא בנאדם שדופק יותר מדי חשבון. אם יש לי מה להגיד, אנסח אותו בצורה רהוטה ואשגר אותו לחלל הפייסבוק. זו הבמה שלי להתבטא בה, ולפעמים הדברים שאני אומר לא משקפים בהכרח עמדה פופולרית, כמו שקרה לי לאחרונה כשפרסמתי את דעתי נגד ההתעסקות ברומן של גלעד שליט, וכשפרסמתי את דעתי נגד התלמידים שנפגעו מהמורים שלהם אחרי שהתפרסם מסמך ובו מופיעה דעתם של המורים על התלמידים. בשני המקרים הסטטוסים אמנם צברו פופולריות מרשימה, אבל קיבלתי גם הרבה תגובות שליליות מאנשים שלא הסכימו עם דעתי."
ומה המדיניות לגבי אותם חבר'ה שמגיבים בביקורת?
גיא: "כל עוד היא עניינית ומנוסחת כהלכה – אין לי שום בעיה עם ביקורת, שבהרבה מקרים יכולה לעורר דיון. ברגע שהביקורת הופכת להיות אישית ויוצאת מגבולות העולם הוירטואלי של הפייסבוק – כאן אני מותח את הגבול, ולא אהסס גם למחוק תגובות שכאלה ולחסום את מי שכתב אותן. היו גם מקרים שבהם אנשים כאלו ואחרים נפגעו מזה שמחקתי אותם. קשה לי להבין את זה, הרי הם לא מכירים אותי באופן אישי ואין לי ספק שיסתדרו מצויין גם בלי הנוכחות שלי בפייסבוק שלהם."
אתה צודק, אבל לדעתי הפייסבוק מאפשר להם להרגיש קרובים אליך ככותב שמעורר אצלהם משהו, בין אם זה הזדהות או כעס.
גיא: "הפייסבוק הפך לכיכר העיר של העידן המודרני. הוא מאפשר לכל אחד לצעוק את כל מה שיושב לו על הלב. כל עוד הבמה הזו שניתנת לנו לא מנוצלת לרעה – אין לי בעיה איתה. ברמה העקרונית אני נגד סטטוסים פרובוקטיבים במופגן או סתם חסרי רגישות כלפי אנשים או קבוצות מסויימות באוכלוסיה. לא דחוף לכתוב בדיחות שחורות דווקא ביום השואה, למשל. אולי התבגרתי קצת, אבל היום אני הרבה יותר מעריך מדיניות של איפוק."
גם בעמוד הפייסבוק של ההתאחדות לכדורגל אתה הופך למחנך הלאומי?
גיא: "לפני שהתחלתי לנהל את העמוד הזה, אוהדי הכדורגל שפנו אלינו היו רגילים לקבל תשובות קצרות ולאקוניות יחסית, שלא לומר רובוטיות. הנחלנו בעצם שפה חדשה. ההתלהמות והקללות נשארו בחוץ, וגם כאן לא היססתי למחוק תגובות או לחסום אנשים מלהגיב בעמוד. עבור רבים, עמוד הפייסבוק של ההתאחדות לכדורגל הוא בעצם כרטיס הביקור שלנו והדרך הקלה ליצור איתנו קשר. באופן כללי אני מאמין שבמציאות של היום, עמוד פייסבוק עסקי חשוב הרבה יותר מאתר אינטרנט רגיל. היום הגענו למציאות שעד לא מזמן נחשבה לדמיונית, בעמוד רשומים מעל 35 אלף אוהדי שמגיבים ומעוררים דיונים.
אין ספק שהרוח בעמוד השתנתה, פייסבוק הצליחה לשנות גם את ההתאחדות לכדורגל.
גיא: "גם פייסבוק השתנתה. בישראל פייסבוק סימנה את סוף תקופת 'מקושרים'. עם הזמן, פייסבוק הפכה לסוג של קונצנזוס ולדעתי איבדה מעט את הקסם הראשוני שהיה לה. בעולם כבר קיימת מגמה של דעיכת פייסבוק והתחזקות הרשתות החברתיות האחרות. אני מאמין שטוויטר תתחזק על חשבון פייסבוק. בדיוק כמו שהמציאות של העיתונים משתנה, והפרינט לאט לאט נחלש אל מול הניו-מדיה, גם בניו מדיה יש מגמה של היחלשות אצל שחקנים מסויימים והתחזקות אחרים. כיום עסק גדול מוכרח להקים עמודים מתוחזקים היטב בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. זו הדרך שבה אפשר לתקשר עם הקהל שלך בגובה העיניים. נכון, במקרים מסויימים אפשר להיות חשופים גם לביקורת, אבל גם עם "משברי פייסבוק" ניתן להתמודד, והפופולריות שנלווית ליצירת ערוץ תקשורת שכזה בפייסבוק בין עסק ללקוחות שלו היא גדולה מאוד."
בעניין הפופולריות, מה מצב הסטטוס שהעלית בתחילת הראיון?
גיא: "עד עכשיו בסביבות החמישים לייקים. מאז שהחלפתי את הפרופיל בפייסבוק מפרופיל אישי לעמוד – כמות הלייקים שאני מקבל צנחה משמעותית. עשיתי את זה משתי סיבות עיקריות – קודם כל, הגעתי לתקרת ה-5000 חברים ולא יכולתי לאשר עוד חברים חדשים. בנוסף, עשיתי את זה גם כדי להפריד בין החיים האישיים שלי לחיים שלי כדמות בפייסבוק, בסופו של דבר כולנו מחזיקים כמו 'אלטר-אגו' של הפייסבוק. אין לי בעיה עם כמות הלייקים שירדה, אבל נוצרה סיטואציה שהרבה אנשים קרובים אליי, חברים, אפילו אמא שלי – פתאום נשארו מחוץ לפייסבוק שלי."
נשמע שאתה מתחרט על השינוי.
גיא (מחייך): "קצת מתחרט, כן. פניתי לפייסבוק בבקשה להחזיר את המצב לקדמותו, אבל הם רוצים שאזדהה, מבקשים הוכחות שאני באמת אני. מה, הם לא מכירים אותי?"
לייק לפטריה בפייסבוק