אז נכון. זה נורא באופנה, או לפחות היה באופנה עד לא מזמן, להתנגח בתנובה. החרם הצרכני שהחל עם פרוץ מחאת הקוטג' לפני כשנה וחצי, פגע בחברה משמעותית, ותחקיר כלבוטק שחשף התעללות בבעלי חיים במפעל 'אדום אדום' שבבעלותה, רק הוסיף שמן למדורה. ובכל זאת, בתוך כך, יש רגעים בהם צריך לעצור לדעת לפרגן.
אמש עלתה לאויר הפרסומת החדשה של החברה, המפרסמת את מותג הגבינה הצהובה המוכר "עמק". בעולם הספורט, כשמדברים על המונח "גלקטיקוס" מתכוונים לרוב לקבוצות כדורגל או כדורסל, השואפות להתקדם ולזכות באליפות, ולצורך כך, מצרפות לשורותיהן את הכוכבים הכי גדולים שהן מסוגלות לשלם להם, כדי שישחקו בקבוצה ויצעידו את המועדון להישגים. הפרסומת החדשה והמושקעת של עמק, התקשרה אצלי באופן ישיר למונח הזה.
לרוב, פרויקטי "גלקטיקוס" יוצרים הרים של ציפיות, ובסופו של דבר מסתיימים במפח נפש. במקרה של "עמק" קרה בדיוק ההיפך. הפרסומת, מבית מקאן אריקסון, משלבת בתוכה את כל האלמנטים החזקים והמוכרים: ילדה מתוקה כמו דבש, עולם מהפנט קסום וצבעוני, מוסיקה מוכרת ומרגשת ברקע (שיר לשירה), משפחה, אהבה של אמא, וכמובן, ישראליות. איכשהו, למרות ערימות הקיטש והנסיון המאולץ לרגש, זה פשוט עובד.
הטקסט אותו מדקלמת הילה מקסים, וגורם לכל מי שהיה פעם ילד להיזכר במטריות שאיבד, בציורים על המקרר, באהבה של אמא, וכמובן, בטוסט הכל כך טעים שהוא אכל בשבוע שעבר. עבודת העיצוב והתפאורה המוצלחת יוצרת פריימים נפלאים, וסצינת הסיום, במטבח שעשוי כולו מהאריזות המוכרות של עמק, נהדרת.
אפשר להיטפל לקטנות ולומר למשל ש"206 המטריות השונות" נראות ברובן אותו הדבר, או לטעון שלא יכול להיות שלאמא בפרסומת יש כוח להכין בכל פעם מחדש טוסט לילדה המתוקה והיא מעולם לא חיפפה עם איזה סנדביץ' עם שוקולד, אבל ביננו, מה זה משנה. הפרסומת עובדת, כיפית לצפייה, ובעיקר עושה חשק לגניבה צהובה עמק, כמו שאנחנו אוהבים. אהבנו.
אה, ואם יש לכם טענות לגבי המחיר, קנו במשקל. הרבה יותר זול.
לייק לפטריה בפייסבוק