בתור ילד, אחד המשפטים הקלאסיים שאני זוכר את אבא שלי אומר היה המשפט "אני רק מיישר", בכל פעם שאמא שלי הייתה מעירה לו על כך שהוא אוכל עם כפית ישר מהתבנית של העוגה. הפרסומת החדשה של עוגות עלית, העיפה אותי בחזרה לימים האלה, לפני מאתיים שנה כשעוד הייתי ילד קטן וחביב שאוהב כל דבר שקשור לשוקולד. השנים עברו וחלפו, ואני עדין אוהב כל מה שקשור לשוקולד, ולכן סדרת הפרסומות המציגה את עוגות עלית וביניהן השוקולד, גרמו לי ללכת לישון רעב ועם פנטזיה על עוגת שוקולד. אמיתית, לא של עלית.
הבעיה היא כזאת. הפרסומות חביבות ביותר. הפרסומת הספציפית בה ראובן מסווה את עצמו ולובש תמונה של מטבח היא מבריקה. העוגות נראות נהדר, הסכין החותכת מצטלמת נפלא. אבל בסופו של דבר, אחרי שלקחת את העוגה מהמדף בסופר, הגעת איתה הביתה, פתחת אותה במהרה, חתכת פרוסה והכנסת לפה – אכזבה. איכשהו כמעט תמיד, עוגות מוכנות, מרגישות כמו זיוף אחד גדול. עוגה בטעם חומר משמר בארומה של טעם אחר כלשהו.
בשורה התחתונה, אין לי שום בעיה עם הפרסומת. להיפך, היא ממש עבדה עלי, וסביר להניח שאני אפילו אקנה את העוגה. הבעיה שלי היא עם העובדה שאני לא יכול להרשות לעצמי לקנות עוגות ברולאדין, או בעוגות דה-לה-פה. אז עד שיחלוף לו המשבר הכלכלי, הזיכרון הקצר שלי יגרום לי להסתפק שוב, בעוגת עלית.
לייק לפטריה בפייסבוק