הפטריה בשיתוף יובל אורן, בוגר מסלול קופירייטינג ב"בצפר", מגישים לכם את הכתבה השישית בסדרת 'פטריה ישראלית'. במסגרת המדור נתפוס לשיחה חברית דמויות מסקרנות מעולם הפרסום, הקריאייטיב והמדיות החברתיות בארץ. הפעם: קונסטנטין לאורי. השתתפה בהכנת הכתבה: היל אביוני.
מלצרית: "אתם רוצים להזמין משהו?"
קוסטה: "את מוכרת לי מאיפשהו, תני לי רגע להיזכר, את היית בנ.מ."
מלצרית (מופתעת מהזיהוי): "נכון!"
לרגע זה היה נראה כאילו אתה עושה מוב, ועוד לא מקורי במיוחד.
קוסטה: "אני לא עושה מובים כאלה, זה לא מספיק מתוחכם."
אל תגיד לנו שאתה מציידי הפייסבוק.
קוסטה: "מה זה ציידים? פעם כשהייתי עובר על הפיד, אם הייתי רואה איזה סטטוס או תמונה שהעלתה בחורה כוסית – היא היתה מקבלת לייק רק כדי להזכיר שאני קיים."
קונסטנטין לאורי (27, תל אביב) קופי-דיגיטל ב-Next In ואחד ממייסדיי 10GAG, מתחזק טור חודשי בפירמה של גלובס, מרצה בבצפר ויוצר סרטוני רשת ויראליים – הוא מאושיות הפייסבוק הבולטות ובאופן כללי בנאדם שחי בהילוך גבוה. אמנם סנופקין הוא זה שמככב בתמונת הפרופיל שלו בפייסבוק, אבל יש לקוסטה גם הרבה קווים מקבילים עם פיטר פן – הילד הנצחי מתאמן בשלוש השנים האחרונות גם בקרקס אווירי, ומהצד זה נראה שהוא לומד לעוף.
קרקס? אתה בטוח?
קוסטה (צוחק): "זה לא שאני מופיע איתם או משהו כזה, זה סתם בשביל הנשמה"
באופן כללי אתה חי על הקצה.
קוסטה: "זה לחיות על הקצה? תנסו אתם לגדול בכרמיאל."
מה רע בלגדול בכרמיאל?
קוסטה: "תראו רגע את הקבוצה של חברי הילדות שלי בוואטסאפ."
הכל פה קללות ואייקונים של קקי.
קוסטה: "על זה בדיוק אני מדבר. זה לא מקום משעמם לגדול בו, היינו מסתובבים ברחוב, היו קצת ערסים, היה בר שהיה מתחלף כל הזמן…"
זה נשמע מרתק.
קוסטה: "בגלל זה עברתי לתל אביב בגיל צעיר יחסית. כבר כנער בן 16 עבדתי בקיץ בחוף בוגרשוב, ועברתי סופית לתל אביב אחרי שהשתחררתי בגיל 21. בהתחלה עבדתי כטבח בקפה ג'ולי בנחלת יצחק ובהמשך בטאפאו-בר, לא כל כך ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיים, עד שיום אחד ישבתי ודיברתי עם דודה שלי שהיא פרסומאית ב"יהושע" והיא הציעה לי ללכת ללמוד קופירייטינג, משם הדרך ל"בצפר" היתה קצרה."
אז יצאת מבסוט מהשיחה עם הדודה.
קוסטה: "מאוד. סיימתי את הלימודים חדור מוטיבציה ודי מהר התחלתי לעבוד כקופירייטר. להיות קופירייטר זה הרבה עבודה בלחיות על הקצה, אסור ליפול לשגרה ולדפוסי התנהגות."
בעצם אתה בנאדם של דרמות.
קוסטה: "דרמות זה מושג גדול, הן יכולות להגיע ברגשות חזקים ופסיכיים שמתעוררים בנו בעקבות כל מיני חוויות, קיצוניות יותר וקיצוניות פחות. גם הרס עצמי הוא באגף הזה של הדרמות. מצד שני, בהרס העצמי יש גם הרבה חיות ונוכחות."
אפרופו נוכחות, אתה רוצה שנדבר על הנוכחות המופרזת שלך בפייסבוק?
קוסטה: "מופרזת עד כדי כך שהשביתו אותי ל-30 יום?"
איך זה קרה?
קוסטה: "העליתי ל-10GAG פוסט שבדיעבד התברר כפוגעני ובעקבותיו נחסמתי לחודש מהפייסבוק."
חודש בלי פייסבוק? איך שרדת את ההתנזרות הזו?
קוסטה (צוחק): "בזה אני דווקא מיומן היטב. בעבר היתה לי תקופה שבה התקרבתי מאוד לבודהיזם, עד היום אני מאמין בהרבה מאוד מהערכים של הבודהיזם, אבל בתקופה ההיא לקחתי את זה באמת רחוק ובמשך חודשים התנזרתי מהרבה מאוד דברים, גם כאלו שלא האמנתי שאני יכול בלעדיהם."
נזיר הארדקור.
קוסטה: "זו תפיסת עולם שונה מהותית, צריך למצוא את רמת המחוייבות שמתאימה לך. אולי גם התנזרות מלאה תתאים לך, אבל עד שלא תנסה לא תדע. לפעמים אני עדיין יוצא לסופי שבוע של מדיטציות ואני עדיין מגיע לשיעורי בודהיזם, פחות מבעבר, אבל עדיין מגיע.
תמיד שאלתי את עצמי שאלות. הבודהיזם עזר לי להגיע לתשובות וכמובן שהתעוררו שאלות נוספות, יותר גדולות. אבל ביחד איתם יש איזושהי הבנה שככה העולם עובד, תמיד יהיו שאלות ולא תמיד יהיו תשובות. משהו מאוד מאוזן ונינוח. אפילו כיף. החקירה של הנפש."
היום אתה שואל את עצמך פחות שאלות?
קוסטה: "בהחלט. היום אני פחות חושב לפני שאני עושה כי אני סומך על האינטואיציה שלי. אם מרגיש לי שזהו הדבר הנכון לעשות, אני מעביר אותו ביקורת שיכלית אחת לבדוק שזה גם הדבר הנכון לעשות מבחינה הגיונית ומדלג מעל שלב הלבטים כדי לא לענות את עצמי או לחטוף רגליים קרות. ואז אני הולך על זה בכל הכוח ומה שיהיה יהיה. בדרך כלל הגישה הזאת עובדת לי. זה לא אומר שהפחד מהביקורת נעלם. בת'כלס כולנו מפחדים שלא יאהבו את מה שאנחנו אומרים וכותבים, אפילו ברמת הסטטוסים שאנחנו מעלים – מאוד מפחיד לא לקבל לייקים, זה יכול להרגיש כאילו לא אוהבים אותך. אנשים רוצים להרגיש קרובים לאנשים מסויימים כדי למקם את עצמם מבחינה חברתית."
אלה בעצם הקהילות החברתיות שנוצרו בפייסבוק.
קוסטה: "בסופו של דבר זה מוזר, כי הפייסבוק הוא לא המציאות, אנשים מעלים לשם רק את רגעי השיא שלהם, אבל זו קהילה שהקיום שלה הוא מוגבל. זה כמו בר עם לקוחות קבועים שחי ובועט ואנשים נפגשים ומתקשרים בו, ביום שהוא ייסגר הקהילה שמסביבו תמות באופן מסויים, אבל תמציא את עצמה בצורה חדשה במקום אחר."
איפה באמת אתה ממקם את עצמך מבחינה חברתית?
קוסטה: "זו שאלה מורכבת, איך אתם ממקמים את עצמכם?"
היל: "אפשר להגיד שתמיד היו לי ביצים לומר את מה שאני חושבת, אף פעם לא הלכתי עם הזרם, ולכן אני לא משייכת את עצמי לשום קבוצה בצורה מובהקת."
יובל: "גם אני מאוד מזדהה עם זה. כשאני נתקל בסיטואציה שמנסים להכתיב לי איך להתנהל בה – אני מרגיש צורך להכתיב את התנאים שלי."
קוסטה: "בדיוק כמו שניכם גם אני לא מרגיש מיינסטרים. תמיד עשיתי את הדברים בדרך שלי."
אתה תל אביבי עם אופניים, עושה את הדברים בדרך שלך, יש לך את הסלנג שלך ואת הסרטונים שצילמת ליוטיוב, הפעילות הענפה בפייסבוק, החיבה שלך למוזיקה אלטרנטיבית. לאן אתה בדרך כלל יוצא לבלות? לרדיו EPGB?
קוסטה (צוחק): "וגם ל-Deli"
אז אנחנו מצטערים, אתה המיינסטרים בהתגלמותו.
קוסטה: "תמותו! לי אין אייפון!"
בוא נדבר על זה באמת, איך זה קרה שיש לך גלקסי?
קוסטה: "גנבו לי את האייפון. אבל מה זה משנה בכלל?"
אבל אולי צריך להיות קצת מיינסטרים כדי להיות קופירייטר שמצליח לדבר בשפה שאנשים יבינו.
קוסטה: "תלוי למי מדברים. רוב המסרים הפרסומיים צריכים להיות קליטים. צריך לדבר בשפה פשוטה, בגובה העיניים. הדיגיטל הוא פרסום חכם בגלל שהוא ממוקד יחסית. וכן, צריך להתחבר למיינסטרים כדי להבין אותו ובדרך גם להביא לו את ה"בשורה" לגרום לאדם הממוצע להרגיש פחות ממוצע, לאתגר אותו שכלית ואמוציונלית. הדיגיטל הוא פרסום על סטרואידים! כל הזמן אצבע על הדופק כדי לזהות את הדבר הבא לפני כולם."
יש בכלל קוד לפרסום אפקטיבי?
קוסטה: "מישהו חכם אמר פעם 'לפרסום אין נוסחה, זה משהו שמרגישים'. אין פה מדע מדוייק. כשזה טוב, אתה מרגיש את זה שזה טוב. כמו שכותבים שיר, או מבשלים מרק."
הגלקסי של קוסטה מהבהב, סבתא על הקו והשיחה בינהם מאששת לנו את כל התיאוריות הקיימות על רוסים והסבתא שלהם.
קוסטה: "אז איפה היינו?"
ביעד הבא שלך. רוצה לספר לנו עליו?
קוסטה: "באמת שאין לי מושג, הכל יכול להיות."
איכשהו אנחנו סומכים עליך שתגיע לשם.
קוסטה: "לא הייתי בונה על זה, אין לי אפילו רשיון"
לייק לפטריה בפייסבוק