איך להתנהל נכון בתנאים של חוסר וודאות

עד פרוץ מגפת הקורונה הייתה תחושת שליטה, נבנו תוכניות ומודלים לטווח קצר ולטווח ארוך, ובאופן כללי ההרגשה הייתה שאפשר לסמוך על העולם העסקי. התפרצות הקורונה טרפה את הקלפים לעסקים רבים שתוכניותיהם הפכו להיות לא רלוונטיות. חלק מהם הצליחו להתאים את עצמם למציאות המשתנה: עברו לעבודה מהבית, זיהו צרכים צרכניים שיוכלו לתת להם מענה, ויתרו על הלוואות אקספרס, ועוד. אולם רבים אחרים קרסו. מי שעמד מן הצד וחיכה בסבלנות עד שיחלוף הגל הופתע לגלות שהמגפה לא נעלמה, חזרה בגלים חדשים, עם תופעות שלא הכרנו, והפכה את המציאות לוודאית עוד פחות.

ולמעשה תחושת הוודאות לא חזרה מאז. במקומה הוסבה תשומת הלב אל תהליכי השתנות מואצים שהעולם עובר בשנים האחרונות ופוגעים ביציבות: גלובליזציה שמובילה שינויים עולמיים בשל תהליכים מקומיים, השתנות והתחדשות של טכנולוגיות מידע, האצת תהליכים חברתיים בשל פלטפורמות דיגיטליות שונות, ועוד.

מצבי אי וודאות ללא ספק מקשים על התנהלותם של ארגונים ומנהלים, בדיוק משום שהם מטרפדים תכנון מראש והוצאה לפועל של יעדים כפי שנקבעו בהתאם לטווחי זמן ומשאבים. איך למרות הכל הם יכולים לנווט את צעדיהם בחכמה ולשרוד באופן יעיל ובטוח עד כמה שאפשר?

חשוב לשים לב לקיומם של סוגי חוסר וודאות שונים:

• חוסר וודאות אינו ניהול סיכונים. סיכונים הם ידועים מראש כך שניתן להיערך אליהם ולנהל אותם. ביטוחים, למשל, מאפשרים לנהל סיכונים שונים כמו תאונות ומחלות. במצב של אי וודאות, לעומת זאת, אין די ידע שיאפשר להיערך אל הסיכון ולנהל אותו נכון.
• חוסר וודאות נגרם מסיבות פנימיות או חיצוניות. כשהסביבה משתנה במהירות ולא יציבה- זוהי סיבה חיצונית. היא מתרחשת כתוצאה מתהליכים ומגמות שאינם בשליטת הארגון, לא מאפשרת יצירת צפי, ומקשה על היערות ותכנון. לעומת זאת כשמתרחשים תהליכי שינוי מואצים בתוך ארגון- הם יוצרים אי וודאות פנימית. תהליכים בתוך הארגון, שאמורים להיות בשליטתו, יוצאים מאיזון, כמו תחלופת כוח אדם רחבה ומהירה, חוסר בשביעות רצון של העובדים, מהירות צמיחה גבוהה מדי היוצרת אתגרים, כישלון ביעדים, ועוד. גם תהליכים פנימיים אלה מייצרים חוסר וודאות, אם הארגון אינו יודע לצפות את העתיד בעקבותיהם.

חשוב גם לשים לב לקשיי הניהול הנובעים מחוסר וודאות:
תהליכים של קבלת החלטות נפגעים בשל היעדר צפי בהיר וחוסר אפשרות עמידה ביעדים שהוצבו, ומובילים לפזיזות או להימנעות. אלה עלולים להביא לירידה חדה בפעילות, לדיכוי חדשנות ויצירתיות, ליצירת האשמות ומתחים פנימיים, לערער את תחושת המשמעות, וליצור שחיקה מוגברת.

ניסיון להתמודדות עם אי ודאות מחייב להגדיר אותה ולהבין מהי, באיזה תחומים היא פוגעת, ומהן ההשלכות שלה. באופן זה מוגדרים ממילא התחומים שלא נכנסים תחת אי הוודאות, והם תחומים יציבים יותר המאפשרים למקד בהם את התכנון.

הכלי העיקרי המאפשר התמודדות עם חוסר וודאות הוא יצירת אסטרטגיה לעסק, אולם חשוב לבנות אותה באופן מתאים, שאכן יאפשר את ההתמודדות עם חוסר הוודאות:

• מודעות לאתגרי חוסר הוודאות, הגדרתם וההתמודדות מולם.
• זיהוי החוזקות של הארגון.
• זיהוי נקודות שאינן משתנות או משתנות פחות, והסתמכות עליהן.
• זיהוי פוטנציאל ההזדמנויות החדשות.
• תכנון לטווחים קצרים.

בהמשך גם חשוב לבחון את יעילותם של דפוסי הפעילות המוכרים ולהבין האם ניתן להתאימם למצב החדש או שיש להחליפם, וכן לבחון את הפרדיגמה הקיימת ולהבין האם יש להחליפה.