בין שלל העבודות המזדמנות שאנשים בוחרים לעבוד בהן בתיכון או אחרי הצבא ורגע לפני שהם מתחילים ללמוד ובוחרים לעצמם קריירה אמיתית, הגרועה מכולם היא ללא ספק עבודה במוקד טלפוני. למעשה העולם הזה מתחלק לשניים: אנשים ששפר עליהם מזלם והצליחו לחמוק במהלך חייהם מעבודה מהסוג הזה, והקבוצה השנייה, אנשים שנאלצו לבלות 8 שעות לפחות בכל יום כשהם חמושים במדונה ומבזבזים את זמנם במריבות ושיחות טלפוניות מטרידות עם לקוחות תמורת שכר מינימום.
אין ספק, המפגש עם הלקוחות הישראלים בטלפון הוא לא עניין של מה בכך, והוא דורש תעצומות נפש רבות, במיוחד לאור העובדה שמרבית החברות שמחזיקות קול-סנטר, לא באמת מצליחות לעמוד בעומס הפניות אליהן, כשבסופו של דבר מי שחוטף את מטחי הקללות, העצבים והתסכול הם אנחנו, עובדי הקצה האומללים שנאלצים לשמש מגן אנושי בין הלקוחות למנהלי החברה.
אם גם אתם ביליתם כמה חודשים או שנים מחייכם במוקד טלפוני, או לחילופין, אתם קוראים את הפוסט הזה במהלך הפסקת השירותים שלכם בין שיחה לשיחה, אתם כנראה תזדהו עם 25 הרגעים המוכרים הללו, שכל נציג טלפוני חווה בכל יום עבודה. תהיו חזקים, אנחנו אוהבים אתכם.
הרגע הזה כשהלקוח שאתם מדברים איתו כבר קילל אתכם בכל קללה אפשרית בכל שפה אפשרית ולכם אין ברירה אלא להישאר רגועים ולא לענות.
כשהלקוח מחליט לספר לכם את כל סיפור החיים שלו וכל מה שנותר לכם לעשות הוא להמתין בסבלנות למוות שלכם.
המבט הזה כשאתם דקה בדיוק לפני סיום המשמרת ויש לכם שיחה נכנסת חדשה.
כשהלקוח בצד השני של הקו לא מפסיק לחפור לכם ואתם מחליטים לשים אותו בהמתנה "כדי לבדוק משהו" רק כדי לשחרר לעצמכם 30 שניות פנויות להירגע.
הרגע הזה כשניתקתם את השיחה "לגמרי בטעות" אחרי שהלקוח הוציא אתכם מהכלים.
כשאחד הלקוחות מפתיע אותך ומתעניין בשלומך ואיך עובר עליך היום.
כשהלקוח מאיים עליכם שהוא יעבור לחברה המתחרה אם לא תיענו לרשימת הדרישות שלו.
הרגע הזה אחרי שסיימתם שיחה עם הלקוח הכי מטומטם אי פעם, ואז נכנסת שיחה חדשה ומסתבר שהלקוח הבא אפילו יותר אדיוט ממנו.
כשאתה מפסיק לדבר בטלפון עם חברים או בני משפחה מחוץ לשעות העבודה כי אתה לא מסוגל יותר לסבול את אמצעי התקשורת הזה שמרגיש עבורך כמו מכשיר עינויים.
ההרגשה שאתם מדברים כבר 8 שעות ברצף והעבודה הזאת פשוט לקחה מכם את הקול.
כשהפסקת השירותים היא הרגע הכי מופלא ביום שלכם, ואם יש לכם מספר 2 אתם פשוט מאושרים.
כשאתם מברברים ללקוח על משהו שאתם לגמרי לא מבינים בו אבל אסור לכם לתת לו לדעת שאין לכם מושג על מה אתם מדברים.
אחרי שנה של עבודה במוקד טלפוני, כשאין זמן לארוחות מסודרות וכל מה שאתם עושים בין שיחה לשיחה זה לנשנש שטויות.
כשאתם מפעילים את המחסום המנטלי ומחיצות ההגנה הבלתי נראות שמונעות מכם להיעלב משלל הברכות שהלקוח שלכם ממטיר עליכם מצדו השני של הקו.
כשמנהל המשמרת מעדכן שמערכת התקשורת קרסה, אין אינטרנט ואי אפשר להוציא/לקבל שיחות.
כשאתה פשוט לא יכול יותר ומרגיש כאילו האנושות מעמידה אותך במבחן בצורת לקוח מהגיהנום, שאם תצליח לעבור אותו, תצא אדם מחוזק ומחושל יותר
רגע אחרי שהלקוח פתח את השיחה בתלונה על זמן ההמתנה הארוך שהוא נאלץ לסבול לפני שסוף סוף קיבל מכם מענה.
פרצוף "הלקוח מתלונן ואני מעמיד פנים שבאמת איכפת לי ממה שהוא אומר" שאתם לובשים כמעט בכל שיחה.
כשאדם בן 50 מצדו השני של הקו מנסה לפלרטט ולהתחיל איתך
כשהלקוח מנסה להצחיק עם בדיחות כושלות שכבר שמעת מליון פעם רק בשעה האחרונה.
כשאתה מבין שהדבר הכי טוב בעבודה שלך חוץ מהפסקות השירותים, הוא הרכילות בין האנשים במוקד.
כשמישהו מנסה לדבר אתכם על עבודה בזמן שאתם בהפסקת האוכל.
כשאתה מנסה להתחיל את אותו המשפט חמש פעמים ובכל פעם מחדש הלקוח קוטע אותך.
החיוך הנבזי מלא השמחה לאיד שלכם כאשר לקוח לא מבין מדוע ניתקו אות מהשירות למרות שהוא לא שילם כבר ארבעה חודשים.
כשהלקוח מבשר לכם אחרי מספר דקות של שיחה שהנציג הקודם שהוא דיבר אתו אתמול היה הרבה יותר נחמד ושירותי מכם.
כשאתם מביטים במראה ונוחתת עליכם ההבנה שאשכרה, זו העבודה שלכם, ומה עשיתם רע בחיים שכל הטוב הזה מגיע לכם?
לייק לפטריה בפייסבוק