עבור הורים לתינוקות יש כמה מצרכים מבוקשים שנדרשים באופן קבוע: מוצצים, טיטולים, מטרנה, צעצועים ועוד, אבל בניגוד אליהם, יש מוצר אחד יחיד ומיוחד אותו אי אפשר לרכוש בסופר וכל הורה טרי חולם עליו: שעות שינה. כידוע, תינוקות שזה עתה הגיחו לעולם הם אמנם מאוד מתוקים אבל מגיחים מפס הייצור שלהם עם הרגל מגונה מטריד במיוחד: הם אוהבים להתעורר בשעות הכי לא הגיוניות ביממה ולגרום להוריהם לסנן חדשות לבקרים את המשפט הכי מפורסם בספר ההורות: "לא ישנתי כבר חצי שנה".
אז נכון, כל הורה לזאטוט קטן חולם על הרגע בו התינוק שלו יצליח לישון יותר משעתיים ברצף במהלך הלילה, אבל האם השאיפה הזו היא מוצדקת? ומה בעצם הסיבה לכך שהתינוקות הקטנטנים בוחרים להתעלל בנו ככה ולאמלל אותו במשך חודשים ארוכים ונטולי שינה רציפה?
שני מומחים בנושא, העלו מספר מסקנות מעניינות שיעזרו לכם, הורים שבקושי מחזיקים את העיניים שלהם פתוחות ולא זוכרים מתי הייתה הפעם האחרונה בה עצמתם את העיניים בחשיכה ופתחתם אותן לראשונה באור יום, להבין מדוע התופעה הזו מתרחשת, ויותר מכך, למה העניין הזה הוא הדבר הכי טבעי בעולם, ואתם פשוט צריכים לקבל אותו. הנה 9 סיבות מדעיות שמסבירות מדוע מפלצות הכירבול הקטנות שלכם תמיד מתעוררות בלילה.
למה תינוקות מתעוררים בלילה? כי הם אמורים לעשות את זה.
המחשבה על פיה תינוקות צריכים לישון ברצף במשך כל הלילה, היא רעיון שנולד במאה ה-20, כפי שמכנה אותו פרופסור פיטר פלמינג, מומחה לבריאות תינוקות והתפתחות פסיכולוגית באוניברסיטת בריסטול. תינוקות לא נועדו לישון במשך תקופות ממושכות, זה לא טוב להם ואין שום ראייה לכך שיש איזשהו יתרון או מעלה כלשהי על פני תינוקות אחרים אצל ילדים שישנים לאורך זמן ברצף. זה כנראה לא מה שמרבית ההורים היו רוצים לשמוע, אבל זו האמת.
למעשה, אף אדם לא באמת ישן ברצף במשך כל הלילה
אחת התפיסות המוטעות בקרב הורים היא שבני אדם אמורים לישון 8 שעות רצופות בלילה. למעשה, כמעט אף אחד מאיתנו לא באמת ישן ברצף במהלך הלילה, למרות שאנחנו חושבים שכן. בני אדם בוגרים לא ישנים ברצף במהלך הלילה, הם פשוט שוכחים שהם התעוררו, לרוב יותר מפעם אחת, אומרת דרסיה נרבאז, פרופסורית לפסיכולוגיה באוניבסריטת נוטרדאם, "אנחנו דוחסים את כל השינה שלנו לכמה שעות רצופות במהלך הלילה כי אורח החיים שלנו הכולל עבודה וסידורים במהלך היום לא מאפשר לנו אחרת, וזה לגמרי לא נורמלי אם מביטים על העניין לאורך ההיסטוריה של האנושות".
על פי דבריה של נרבאז, עבור בני האדם, המשויכים לקטגוריית ציידים-לקטים, זה נורמלי להיות ערים ולישון לסירוגין במהלך היממה, כשלמעשה, הנוסחה הטבעית היא לישון שעתיים, לקום ולהיות פעילים למשך שעתיים עד ארבע שעות נוספות ואז שוב לישון, במחזוריות קבועה.
תינוקות אנושיים נולדים בשלב מוקדם של ההתפתחות שלהם ביחס לבעלי חיים ולכן זקוקים לקרבה תמידית או "רחם חיצוני"
תינוקות של בני אדם נולדים בין 9 ל-18 חודשים מוקדם יותר בהשוואה לצאצאים של חיות ויונקים אחרים. בעוד גורים של חיות מסוגלים ללכת ולאכול מזון, תינוקות נולדים חסרי יכולת ונראים כמו עוברים, והם אכן כאלה.
המשמעות של העניין היא שאנחנו רוצים לשמור את התינוק שלנו רגוע בזמן שהמוח ושאר המערכות הגופניות שלו מבצעות את הפינישים האחרונים בהתפתחות שלהן. המוח של תינוקות שזה עתה נולדו נמצא במצב התפתחותי של כ-25% בלבד בהשוואה למוח של אדם בוגר, וגם מערכות אחרות בגוף נמצאות בעיצומה של ההתפתחות שלהן. המערכות הללו מצפות לסביבה נוחה להתפתחות, סוג של "רחם חיצוני" או "קן" חמים, המתורגמים לקרבה הורית לעיתים תכופות.
תינוקות שמתעוררים פעמים רבות בלילה הם לרוב בעלי רמות גבוהות יותר של אינטיליגנציה ובריאות הנפש
על פי פלמינג, יש קשר ישיר בין הישגים התפתחותיים ואינטלקטואליים גבוהים, לבין חוסר שינה רציפה במהלך הלילה. "תינוקות שמבלים זמן רב יותר בקרבת הוריהם לאחר הלידה וזוכים למענה תמידי ומידי לצרכים שלהם הם לרוב בעלי אמפתיה ויכולת ויסות-עצמי גבוהות יותר" מחזקת נרבאז את דבריו ומוסיפה "יש להם מצפון חזק יותר, וקיימים גם מחקרים שמעידים גם על יכולת קוגניטיבית גבוהה יותר ונטייה נמוכה לדיכאונות."
לתינוקות יש מחזורי שינה קצרים יותר מאנשים בוגרים
על פי הדעה הרווחת, מחזור השינה של אנשים מבוגרים עומד על 90 דקות, כשבסופן מגיע אדם בוגר למצב בו הוא בשל להתעורר ולהיות עירני. לרוב, אנשים בוגרים חווים 2-3 מחזורים כאלה במהלך הלילה לפני שהם הופכים מודעים לכך שהם התעוררו, ואז חוזרים שוב לישון, לעיתים בלי לשים לב לכך.
תינוקות לעומת זאת, חווים מחזורי שינה של 60 דקות בלבד. כלומר, זה לגמרי טבעי שתינוקות מתחילים להתנועע בחוסר נוחות ולהשמיע קולות לעיתים קרובות. למעשה זו הדרך שלהם להיאבק בערנות ולנסות לגרום לעצמם לחזור לישון.
תינוקות זקוקים לרוגע, ולהשאיר אותם ערים ובוכים במיטה מלחיץ אותם לגמרי, גם אם הם עושים זאת בשקט
מחקר שנערך ב-2011 מצא שלתינוקות אכן יש את היכולת ללמד את עצמם להפסיק לבכות כשמשאירים אותם לבד במיטה ולא מתייחסים אליהם. אולם, בעוד רמת הלחץ והחרדה של ההורים שהשתתפו במחקר ירדה כתוצאה מכך, אצל התינוקות עצמם היא דווקא עלתה.
מה שבעצם אנחנו מלמדים את התינוקות שלנו הוא שלא משתלם להם לאותת להורים. התינוקות חווים תופעה מחזורית בשינה: תחילה נוח להם, אחר כך הם מתחילים להרגיש לחץ ורמת ההורמונים שלהם עולה, וזה בדיוק הרגע בו הם מקווים שההורים יהיו שם כדי להרגיע אותם, דבר שמאמן אותם לשמור על רוגע, מסבירה נרבאז.
אם ההורים לא מגיעים, המערכת הסימפטטית, תת-מערכת העצבים שמתעוררת לחיים במצבי לחץ, מתחילה לפעול ולהיאבק במערכת העצבים המנוגדת לה, המערכת הפאראסימטטית, זו שמנסה ליצור בגוף תחושה שמדובר בעניין של חיים או מוות, במקרה שלא תגיע תשומת הלב הרצויה. כאשר המערכת הפאראסימפטטית משתלטת על המצב ומצליחה להלחיץ את כל מערכות הגוף, היא מכניסה את התינוק למצב של קיפאון, מצב שאמנם גורם לגוף לא לאבד אנרגיות מיותרות כתוצאה מהלחץ, אבל לא בריא במיוחד.
תינוקות נוטים לישון ביום ולהיות ערים בלילה כדי לוודא שיש להם את תשומת הלב המוחלטת של ההורים
בגדול, תינוקות מאוד אוהבים לישון במהלך היו והשעות שבין 6 אחר הצהריים לחצות הן השעות המועדפות עליהם לעירנות ופעילות. למעשה, מבחינה ביולוגית מדובר ביתרון עבורם היות ובשעות הללו תשומת הלב מצד ההורים היא גבוהה יותר כיוון וישנן פחות הסחות דעת מהסביבה. מנקודת מבט ביולוגית דרך הפעולה הזו של התינוקת היא נורמלית והגיונית לחלוטין, היא פשוט לא מתיישבת עם אורח החיים והציפיות שלנו במאה ה-21, מוסיף פלמינג.
תינוקות לא אמורים להיפרד מהוריהם, גם לא בחדר או במיטה משלהם
מנקודת מבט אבולוציונית בטבע אומר פלמינג "תינוקות מבלים את כל זמנם במחיצת ההורים ובמגע תמידי עם האם שלוקחת אותם אתה לכל מקום. באפריקה ובמקומות אחרים בעולם תינוקות נישאים על ידי אמם במהלך כל שעות היממה. הם ישנים מתי שהם צריכים לישון, ערים מתי שהם רוצים להיות ערים, אבל הם תמיד בקרבת האם ואורח החיים הזה מקל גם על עניין ההנקה".
"אורח החיים שלנו במאה ה-21 בו אימהות עובדות ולא יכולות להרשות לעצמם לרוב פרק זמן ארוך מדי במחיצת התינוק שלהם, מקשה על העניין הזה, אבל כשהתינוק צמוד לאמו כל הזמן, הרעיון של שינה לפרקי זמן ממושכים הופך להיות חסר חשיבות. לצערנו, במרבית המקומות בעולם, זה לא המצב" הוא אומר ומוסיף כי ישנם ראיות מבוססות לטענה על פיה הסיכון למקרים של "מוות בעריסה" הוא גבוה יותר עבור תינוקות שישנים בחדרים נפרדים מהוריהם. כמובן, יש המון דעות ומחקרים בעניין הזה, ולא כולם יסכימו עם טענה חריפה שכזו.
וזו גם הסיבה שתופעת השינה המשותפת הופכת פופולרית יותר ויותר בעולם
תינוקות צמאים למגע אנושי מההורים שלהם ולכן הופכים עצבניים כשהם לא מקבלים אותו. פלמינג טוען שתופעת השינה המשותפת של הורים עם ילדיהם באותה המיטה היא הרבה יותר שכיחה ממה שאנחנו חושבים ברחבי העולם. "הרעיון על פיו לחלוק מיטה עם התינוק שלך הוא מוזר, לא נכון ולא נורמלי הוא פשוט שטויות", הוא אומר. "מרבית האנשים בעולם מוצאים את תופעת השינה המשותפת מוזרה, אבל אחוז גבוה מהתינוקות בעולם ישנים כך כל לילה, וכך זה היה לאורך מיליוני שנות האבולוציה האנושית".
כמובן, פלמינג מסכים שהורים עובדים לא יכולים להרשות לעצמם מגע קרוב עם ילדיהם במשך כל שעות היממה, אבל טוען שניתן למצוא את נקודת הפשרה, כלומר, להיות קרובים ככל הניתן לתינוקות בשעות בהם הם נמצאים בבית.
אז מה השורה התחתונה?
למרות הדעה הרווחת, ולמרות שהעניין הזה עשוי להעמיד במבחן את הסבלנות שלכם, זה לגמרי טבעי שהזאטוטים המתוקים שלכם נוטים להתעורר לעיתים תכופות בלילה.
תינוקות זקוקים לקרבה של הוריהם לעיתים תכופות ובמיוחד במהלך הלילה וזקוקים לחום ולמזון כדי להתפתח, גם אם זה קורה בשעות לא הגיוניות, ואין לנו יותר מדי מה לעשות בנידון, מלבד להשלים עם זה, ולהעניק להם את כל מה שהם צריכים באהבה גדולה, גם זה אם אומר שלא ישנתם כבר חצי שנה.
"צריך לזכור שהחברה מתפתחת הרבה יותר מהר מהאבולוציה", מסכם פלמינג את העניין. "תבניות ביולוגיות שהתפתחו במשך מיליוני שנים לא יכולות להיעלם ולהתהפך ברגע בגלל שבני האדם שינו את אורח החיים שלהם, בטח כשאין בכך שום יתרון ביולוגי".
לייק לפטריה בפייסבוק