אם אתם עובדים בתאגיד או משרד גדול או פעילות משרדית כלשהי אתם בטח יודעים לבד שכשנכנסים בבוקר למשרד, העבודה היא האתגר הכי קטן. כשמסביב יש כל כך הרבה אנשים (רובם, משום מה, מאד בלתי נסבלים), ציוד משרדי בקושי מתפקד ואינספור מצבים שיכולים בקלות להתפתח לרגעים מביכים – אתם פשוט מבינים שהחלק הקשה של היום יהיה להתמודד עם כל זה בלי לאבד את שפיות הדעת.
אז בזמן שאתם מחכים שהקולגה תצא מהשירותים כדי שתוכלו להכנס ולפרוק את ארוחת הצהריים בלי קהל או נמנעים מלקחת את המעלית כדי לא להתקל בבוס של הבוס ולנהל שיחת חולין מביכה, הנה רשימה של 30 רגעים מוזרים ומביכים שכל מי שעובד במשרד חווה או מכיר:
כשמטילים עליך להראות לעובד החדש את המשרד ואתה מבין פתאום שאתה בכלל לא מכיר את השמות של חצי מהאנשים.
כשמבקשים ממך להשתתף במתנה לעובד שעוזב אבל כל מה שאתה יכול או רוצה לתרום מסתכם ב-40 אגורות.
להתמתח מתחת לשולחן העובדה ולהבין שנסחפת עם זה קצת יותר מדי כי נגעת בטעות ברגליים של ההוא מהשולחן ממול ועכשיו יש ביניכם אינטימיות לא רצויה.
לצאת מהעבודה בדיוק באותה שניה שעובד אחר, שאתם לא ממש מכירים, יוצא ולנהל איתו סמול טוק מתיש כי לא נעים.
ואז להחליט להגיע הביתה בדרך אחרת לחלוטין, רק כדי שלא תצטרכו ללכת ביחד אל תחנת האוטובוס, או חלילה לחלוק איתו מושב בנסיעה עצמה.
להעמיד פנים במהלך ישיבה שהבנת משהו ממש מורכב, רק כדי שאחרי זה כולם יבואו אליך כדי שתסביר להם את הדבר הזה שלא באמת הבנת.
לנהל סמול טוק מדי יום עם האיש ההוא שאף פעם לא טרחת לזכור את שמו.
ואז לקטלג אותו כ"נו, ההוא, מה השם שלו, זה עם הפנים, מתמיכה טכנית או משהו. לא זוכר".
כששולחים אותך לאבי ממחלקת חשבונות אבל אין לך מושג איך הוא נראה ואיך מוצאים אותו.
למצוא את אבי ממחלקת חשבונות ולהבין שמדובר ב"נו, ההוא, מה השם שלו, זה עם הפנים, מתמיכה טכנית או משהו."
להיכנס לישיבה מרובת משתתפים, לתפוס כסא, למזוג לעצמך תה ולדגום קרואסון רק כדי להבין שאופס, נכנסת לפגישה הלא נכונה.
לשבת שם עוד 10 דקות רק כדי לאזור אומץ לברוח באמצע.
להתקל במישהו מההנהלה הבכירה ואז להיות כל כך נבוך ולחוץ שמתשתחרר לך מהפה "שיהיה לך סופ"ש נעים" למרות שרק רביעי בבוקר.
להשתמש במיקרוגל במטבחון כדי לחמם בסתר משהו שמדיף ניחוחות צחנה כמו דג ואז להגיד לכולם "אוי, איזה ריח נורא. מי האידיוט שחימם את זה"?
לעשות משהו במחשב כשמישהו עומד מאחוריך ולהילחץ עד כדי כך שפתאום אתה שוכח איך כותבים.
ללכת ליום "כיף" בכפייה באיזה אתר נופש ולהתמודד עם המראות המביכים של המנכ"ל שלך בשורטס וגופיה פרחונית מנסה לשחק אותה סחבק.
כשאין לך מושג איך להשתמש במדפסת או בסורק אבל גם לא בא לך להתחיל לשאול אחרים כי למי יש כוח אז במקום אתה פשוט לוחץ על כל הכפתורים ומקווה שמשהו יעבוד.
להתבלבל ולכתוב למישהו "מזל טוב! עד 120!" בכרטיס הברכה שלו בלי לדעת שהסיבה ל"חגיגה" הוא העזיבה שלו.
להתבלבל ולכתוב "עצוב שאתה עוזב אותנו" בכרטיס הברכה לכבוד מישהו שיש לו יומולדת.
לראות משהו על שולחן העבודה של מישהו אחר שברור לחלוטין שנקלח מהשולחן שלך ואז לתכנן במשך זמן רב את מבצע החילוץ של הציוד המשרדי הזה.
ללכת לשירותים למטרות רציניות ולגלות שמישהו שאתה מכיר נכנס ישר אחריך ועכשיו אתה צריך לחכות 10 דקות שהוא יסיים כי אתה ביישן ולא רוצה להשמיע קולות מביכים.
לשמוע את ה"פלופ" המאסיבי שאחד הקולגות עשה בתא ליד ולדעת שלא תוכל להסתכל לו בפנים יותר אף פעם.
לראות את הבוס השנוא מחוץ לעבודה ולהתחבא מאחורי פח או משהו רק כדי שלא תצטרכו לדבר.
לצאת מתא השירותים אחרי שהשארת שם ריח על גבול המעלף ולראות מישהי שאתה מכיר נכנסת לשם מיד אחריך.
להבין שאכלת אוכל של מישהו אחר, אבל רק אחרי שקיבלת מייל שbשלח לכל הקומה ובו כתוב "מי מכם אכל את האוכל שלי?"
לשבת בשקט מופתי בכל פעם שישיבה מסתיימת והבוס שואל "יש שאלות?"
להלחם בדחף לחנוק את הקולגה המעצבן שהחליט כן לשאול שאלות.
לייק לפטריה בפייסבוק