יש פתגם עתיק שאומר "בית הוא המקום שבו אפשר לעשות קקי בלי לפחד לשבת על האסלה". זה כמובן פתגם שהמצאנו הרגע, אבל זה לא הופך את המשפט הזה לפחות נכון. ומה עושים כשלא בבית? נכון, או שכורעים, או שמרחפים מעל, או שמרפדים בנייר טואלט.
לגבי שיטת הריפוד, כבר מעכשיו אפשר לומר שזאת השיטה הכי פחות טובה. הסיבה היא שהנייר עוזר לחיידקים להתפשט ולהתרבות (באמת חשבתם שהנייר הדק הזה יהווה מכשול לכל הבקטריות?), מה שהופך את העסק להרבה פחות היגייני. ואם זה לא מספיק, אז שתדעו שגם הנייר עצמו לא הכי נקי, בעיקר אם הוא נמצא קרוב לאסלה ולא מכוסה.
למה?
שתי סיבות: 1. כי הידיים המחוידקות של כל מי שעשו קקי לפניכם נגעו בגליל הזה ועכשיו יש עליו חיידקים. 2. כשמורידים את המים, טיפות מים קטנות מתעופפות באוויר ונוחתות להן על הנייר. נסו להיזכר בזה בפעם הבאה שאתם הולכים לשירותים ציבוריים כדי לקנח את האף.
אם אתם לא רוצים לבוא במגע עם האסלה ובציפוי החיידקים הפריך שיש עליה, זאת שיטה שכדאי לכם לשקול. האמת שגם סתם בא לכם לאמן את שרירי הירך, לכו על זה:
זאת שיטה טובה כי החיידקים והווירוסים לא יכולים לעבור עליכם, כי הם צריכים לבוא במגע ישיר עם העור שלכם. אבל יש גם חסרונות: זה מסורבל, לא נוח ועלול לגרום לשלל תקלות ותאונות (דמיינו לבד). למרבה המזל, זאת לא הדרך היחידה.
תמיד אפשר לנגב את האסלה עם מגבונים אנטיבקטריילים או להשתמש במתקן חיטוי, שלאט לאט מותקן ביותר ויותר שירותים ציבוריים. גם המגבונים וגם חומר החיטוי מחסלים את רוב החיידקים והופכים את האסלה למשהו שאפשר לשקול להניח עליו את הישבן שלכם. אם אין לא מזה ולא מזה, אפשר למרוח קצת חומר חיטוי לידיים על האסלה ולנגב.
ובלי קשר, הדיחו את המיכל כשמכסה האסלה סגור, כדי להגביל את פיזור החיידקים. כשהמכסה פתוח, טיפות קטנות של מים ושאר סוגי לכלוך מהאסלה מתעופפים ויכולים להגיע להרבה מקומות בחדר השירותים.
וחדשות מעודדות לפני סיום: גם אם ישבתם בשירותים ציבוריים, זה כנראה לא סוף העולם. נכון שיש על המושב לא מעט חיידקים, אבל כל העולם שלנו מעוטר בחיידקים, הם בכל מקום. ורובם לא באמת מזיק לנו. אז תתעודדו, כנראה שלא תמותו מהפעם ההיא שעשיתם קקי בשירותים בקניון.
באמצעות: buzzfeed
לייק לפטריה בפייסבוק