רכבים דו-גלגליים נחשבים גבריים, אבל קטנוע הוא המקבילה הנשית של האופנוע המסוקס. ועדיין, נשים שעולות על קטנוע מקבלות הערות מרוכבים אחרים – לפעמים גם מנהגים – כמעט בכל נסיעה. מה הסיפור עם הסטריאוטיפים המגדריים ואיך כל זה קשור למיקי חיימוביץ'?
המהפכה הפמיניסטית, למרות הדימוי הלוחמני והמאוס שלה, היא התנועה המשפיעה ביותר של המאה ה-20. היא נוגעת לחצי מאוכלוסיית העולם, והיא משחררת אנשים – נשים, גברים וכל מה שביניהם – כך שיוכלו לחיות את חייהם כרצונם. אישה שעומדת בזכות עצמה, עצמאית מבחינה כלכלית ואישית, היא דבר כמעט מובן מאליו היום, בתרבויות רבות. הפערים בין המגדרים הולכים ומצטמצמים בעת שנשים פותחות לעצמן יותר ויותר דלתות.
אבל לא הכל ורוד. הכללה מגדרית היא עדיין הדרך הנפוצה שבה אנחנו מחנכים את בנותינו ובנינו, נשים עדיין לא מרגישות בטוחות ברחובות וישנם תחומים אשר נחשבים עד היום לתחומים "גבריים". רכיבה על אופנוע, למשל. זה מסר שעובר עם הטיפוס ההוליוודי ההו-כה-מחוספס וגברי שמגיע רכוב על אופנוע גדול. זה מסר שעובר עם הפרסומות בהם משתמשים בכלי הדו-גלגלי כדי להדגיש את גבריותם של הדוגמנים. זה מסר שעובר בכל מיני דרכים, אבל השורה התחתונה זהה – אופנוע עדיין נחשב לכלי גברי.
הקטנוע, לעומתו, הוא קטן יותר, נוח יותר לנסיעה בתוך העיר והוא באופן כללי נחשב עדין יותר מאופנוע כבד. מסיבה זו, הוא גם מזוהה – קצת יותר מאופנוע – עם נשים: עם עדינותו של הקטנוע, מגיעות, כמובן, גם הסטיגמות. הרי ידוע שנשים הן יצורים עדינים וענוגים (נסו לומר את זה ליעל ארד, מירי רגב או הדס שטייף). מהסיבה הזו, כל גבר שיעז לנסוע ברחבי העיר על קטנוע ייחשב רכרוכי, במיוחד בהשוואה למי שרוכב על אופנוע כבד.
ואיכשהו, אנשים עדיין מופתעים לראות נשים רוכבות על קטנועים. פמיניסטיות יכנו את זה, המוסר הכפול של הפטריארכיה. אולי זה בגלל פיסוק הרגליים ואולי זה הרעיון המיושן שנשים פשוט לא אמורות לנהוג, או סתם לא טובות בזה. מה שזה לא יהיה, נשים לא יכולות לרכוב על קטנוע מבלי שיסתכלו עליהן מוזר ויעירו להן הערות סקסיסטיות. החל מגברים שמתעניינים בטמפרטורת הגוף שלך ועד גברים שנוסעים נגד כיוון התנועה כדי להגיע אליך ולזרוק איזו הערה, חוויית הרכיבה לנשים היא מתסכלת.
בסופו של דבר, מדובר בכלי קטן, קל ונוח לתפעול, המושלם לנסיעה עירונית. הוא פתרון מוצלח לתנועה בתוך אזור עירוני גם כי הוא חסכוני בדלק ואפשר לחנות אותו כמעט בכל מקום. אז איך זה שבכל זאת, ועדיין, הקטנוע נחשב נשי? ואיך זה שלמרות שהוא נחשב נשי, נשים שרוכבות על דו-גלגלי עדיין מסובבות הרבה ראשים? ובכן, המוסר הכפול של הפטריארכיה וזה.
אבל נשים כבר מזמן הבינו שבתוך אזור עירוני, יהיה להן נוח יותר לנוע ממקום למקום בעזרת קטנוע, במיוחד לאור ההיצע הגדול של קטנועים במחירים שפויים. אז במקום להיות תלויות באוטובוסים או מוניות, הן קונות קטנוע, שמאפשר להן להגיע לכל מקום בעיר בקלות, יעילות ומהירות. במציאות היום, נשים הן לא סטריאוטיפ מהלך ואפשר למצוא נשים רבות ומגוונות שמתניידות על קטנוע, ביניהן גם מפורסמות כמו העיתונאית מיקי חיימוביץ 'והשחקניות אורנה בנאי ואורנה פיטוסי.
הצמיחה בשימוש של נשים בקטנועים אינה בלעדית לישראל – בארצות הברית, 12% מבעלי האופנועים הן נשים, צמיחה של 28% בחמש השנים האחרונות. מעבר לכך, אחד מתוך כל ארבעה רוכבי אופנועים הוא בעצם אישה, שזה מספר לא מבוטל של נהגות על כלי רכבים דו-גלגליים בארצות הברית.
וכמו הטיפוס המחוספס מהסרטים, ההוא שהזכרנו מקודם, גם בהוליווד יש דמויות נשיות רבות, שרוכבות על קטנועים. מאודרי הפבורן בסרט הקלאסי "חופשה ברומא", בה הפבורן קופצת קטנוע כדי לתייר בעיר ועד לסרט "ספרינג ברייקרס" בו ארבע נערות צעירות נוסעות ברחבי פלורידה על ארבעה קטנועים צבעוניים, הקטנוע מוצג ככלי שמשרת גם נשים. עוד צעד קטן בדרך לשינוי? (והדרך עוד ארוכה. נסו לספור, למשל, את כמות הרוכבות על אופנוע שאתם רואים בסרטים).
סטריאוטיפים מגדריים הם דבר משונה. הם יכולים להיות דבר והיפוכו – אישה צריכה להיות דקיקה אבל לתקוע המבורגרים ובירה בלי לדפוק חשבון; גבר צריך להיות רומנטי ורגיש אבל להתייחס לנשים כאילו הן גרביים ישנות; קטנוע הוא כלי נשי אבל נשים שרוכבות על קטנועים הן עניין חריג. עזבו שטויות. אל תתנו לקיבעונות ישנים להגדיר לכם את החיים – יש מלא קטנועים חדשים שם בחוץ, כאלה שרק מחכים שתנפצו את הפטריארכיה.
לייק לפטריה בפייסבוק