אחד הרגעים היותר משמחים בחייו של כל תלמיד בבית הספר, הוא הרגע בו נכנס לכיתה מורה מחליף. במרבית המקרים, למרות הצער המסוים על כך שהמורה הקבוע חולה, המסקנה המידית היא ברורה: שיעור קליל ושכונתי בלי שיעורי בית, אולם לעיתים, דווקא המורים המחליפים הם אלה שיעניקו לתלמידים שיעור חשוב לחיים שאמנם חורג מגבולות החומר הנלמד, אבל יישאר בזיכרונם עוד הרבה זמן.
נתנאל לביא, סטודנט למשפטים בן 26 מתל אביב, מנצל את מעט הזמן הפנוי שנותר לו במסגרת הלימודים המתישים ומזה 3 שנים עובד בתור מורה מחליף בבית ספר יסודי. לאחרונה, מצא את עצמו ניצב מול תלמידי כיתה ד' באחד מבתי הספר בתל אביב, במסגרת שיעור בנושא "כישורי שפה". את השיעור התבקש לביא להקדיש לסיפורי אגדות ומעשיות, ובמסגרתו הקריא לתלמידים את הסיפור המפורסם "הנסיכה והעדשה" של הנס כריסטיאן אנדרסון.
אלא שאז, רגע לפני שהנסיך ובחירת לבו חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה, היתה זו הערה של אחת התלמידות ששינתה לחלוטין את אופי השיעור והובילה לדיון מעמיק ומקסים על הסיבה בגללה נסיכות לא חייבות להיות רזות, או במילים אחרות, דימוי גוף. את תעוד השיחה שהתפתחה בינו לבין התלמידים, ביחד עם צילום הלוח בכיתה, שיתף נתנאל בפרופיל הפייסבוק שלו, וכך הוא כותב:
כיתה ד. מורה מחליף. קוראים "הנסיכה על העדשה"
אני: "… והנסיך בחר אותה כי הוא חשב שהיא נסיכה אמיתית. והוא רצה להתחתן רק עם נסיכה אמיתית. שאגב, זה גם בסדר אם הוא לא היה רוצה להתחתן איתה… נכון?"
תלמידה: "והיא גם לא נסיכה אמיתית. רואים בציור"
אני: "… … מזתומרת? למה?"
תלמידה: "היא שמנה"
אז אספנו את כל הסיבות שבגללן נסיכה צריכה להיות רזה.רשמנו הכל על הלוח. ואז ניסינו ביחד לחשוב על כל סיבה וסיבה. עד שהבנו, אחת אחת, שהן לא סיבות טובות או משכנעות במיוחד. אז מחקנו אותן.
דיברנו על דוגמניות רזות. ועל זה שמחוך זה סד וזה כואב. ועל עקבים. ועל לעשות כי כולם עושים. או כי הבנים רוצים. ועל אופנות משתנות ("פעם חשבו ששמן זה יפה… פעם חשבו שבשר זה הכי טוב…" הקטנים סיפרו לי). ובעיקר על לאהוב את עצמך ולכבד את האחר.
זה היה שווה בשביל הילדה שאמרה לי בהפסקה שהיא שמחה שעשינו את הדיון כי צוחקים עליה שהיא שמנה.
קיצר. עוד יום סטנדרטי כמורה מחליף.
שבת שלום.
הפוסט הנהדר הזה שפרסם נתנאל לפני ארבעה ימים זכה לכמה מאות לייקים ושיתופים וכצפוי, גם לתגובות נלהבות מצד הגולשים שנתקלו בפוסט, התרגשו מהשיעור החשוב שהעניק לתלמידים ובעיקר הביעו את הערכתם לדרך החינוכית החכמה בה בחר לעשות זאת – לגרום לילדים לחשוב בעצמם ולהסיק את המסקנות המתבקשות באמצעות ההיגיון שלהם.
במערכת חינוך שנתפסת לרוב כמיושנת ולא תמיד יעילה, כיף תמיד לפגוש במורים שאוהבים לצאת מהקופסה ויודעים לסטות בשעת הצורך ממערכי השיעור השבלוניים שנכתבו עבורם מראש. השיעור של נתנאל, גם אם לא ימצא מקום של קבע בראשם של כל הקטנטנים שישבו מולו בכיתה, ודאי חלחל לכמה מהם, ואם זה יעזור, ולו במעט, להרגשה והדימוי העצמי של אותה ילדה קטנה שניגשה להודות לו בהפסקה, הרי שהמטרה הושגה ובגדול. כל הכבוד.
לייק לפטריה בפייסבוק