אם אתם בסוף שנות העשרים שלכם או אם בדיוק חגגתם 30, יש שתי דרכים בטוחות לגלות מה עדיף ומה ממש לא כדאי לעשות בעשור הרביעי לחייכם, המוכר גם בשם הפחות מאיים "שנות השלושים". הראשונה, והאותנטית יותר, היא להמתין בסבלנות עשר שנים, להגיע לגיל 40 ואז לגלות בדיעבד. אופציה ב', וזאת שמרבית האנשים השפויים מעדיפים, היא לתת לאחרים לעשות את כל הטעויות ואז לשמוע אותם מתבכיינים על זה. אה, ואז לעשות בדיוק את ההפך.
לשמחתכם, חבורת מזדקנים בגילאי 27-30, כל הידע שצברו אנשים בני 40+ מרוכז בשרשור הזה ברדיט. כמחווה אצילית של רצון טוב ודאגה לזולות, הבאנו עבורכם את עיקרי הדברים.
חלאס עם ה"צריך".
משפחה, חברים, עמיתים לעבודה, שכנים, מכרים, נציגים של חברות ביטוח ואפילו אנשים שאתם מוכנים להישבע שלא ראיתם בחיים – לכולם יש דעה מוצקה לגבי מה אתם צריכים לעשות. מקבץ דוגמאות קצר לטובת הציבור המתקשה: אתה צריך להתחתן, אתם צריכים לקנות דירה, אתם צריכים קריירה יציבה וכו'. מצלצל מוכר? יופי, שימשיך לצלצל, אל תענו. הדבר האחרון שאתם רוצים לבזבז עליו זמן זה עצות של אנשים משעממים או להתייסר על זה שהחיים שלכם לא מתיישבים בול עם הנורמה.
לבזבז את הזמן עם כולם חוץ מההורים
לא רק אתם מזדקנים, גם האנשים שילדו אתכם לא בדיוק נעשים צעירים יותר. אם לא תקדישו קצת יותר זמן לבילויים משותפים איתם, יש סיכוי לא רע שבפעם הבאה שתנסו הם יהיו צמודים לפיליפינית והכי רחוק שתוכלו לצאת איתם לטיול זה בחצר של הבית אבות.
לשים את העבודה במקום הראשון.
בואו נתחיל מזה שאלא אם כן אתם בדיוק המנהל בפועל של אי קאריבי או טועם השוקולד והקינוחים של הוד מלכותה, כנראה שהעבודה שלכם היא לא בדיוק הדבר הכי כיפי בעולם. אם דוחים דברים כמו בירה עם חברים, זמן עם הילד או טיול להודו רק כי בא לכם להשקיע עוד במשרד ולחכות קידום – אתם טועים. קודם כל, כי זה דבילי להשקיע יותר מדי במקום שאולי יפטר אתכם בשניה שזה לא יסתדר. ושנית, זה חתיכת הימור להניח שהחברים, הילדים והודו יחכו לכם עד הפנסיה.
לא לקחת סיכונים.
זה הגיל הזה שבו, לכאורה, שיקול הדעת משתבח ונהיים מיושבים יותר. ועדיין, זה לא סותר את העובדה שחייבים להמר ולקחת סיכונים.
תתרחקו מהשלילי.
הכוונה בשלילי היא לא למינוס, (למרות שגם להתרחק מהמינוס היא עצה טובה – וכמעט בלתי אפשרית ליישום בישראל) כי אם לאנשים השליליים והמעצבנים שחשבתם שיתפגרו או ייעלמו עם הזמן, אבל הם עדיין שם, מבזבזים לכם אנרגיה וגורמים לכם להרגיש רע. תבעטו בהם לרוחק. אותו דבר גם לגבי מחשבות רעות.
לשים על מה אחרים חושבים.
להומוספיאנס אכפת יותר מדי ממה אחרים חושבים על הדרך בה הם מתנהלים בשלל סיטואציות בחייהם, בכל גיל, לא רק בשנות השלושים. ועדיין, זה זמן טוב מתמיד לזנוח את ההרגל ולזרום דווקא על העצה שלכם לעצמכם. מרבה דעות מדרבה דאגות וזה ובכלל, לכו תדעו, זה עשוי לעבוד.
לחשוב שאתם זקנים.
נכון, אתם לא בדיוק הפרגית הכי צעירה בלול, אבל תפסיקו לדמיין שאתם מאושפזים בגריאטרית ג' על ערש דווי. מומלץ לזנוח את המשפט "אני זקן/ה מדי בשביל זה", בעיקר בהקשרים של בילויים ושאר הנאות, כי סביר להניח שאתם לא ואתם סתם בכיינים. תתחילו ליהנות. בכוח.
לא לשים את עצמכם ראשונים.
יש אנשים שסבורים שאם הם ישימו את הצרכים שלהם בראש סדר העדיפויות, הכל יקרוס, בני הזוג שלהם יזרקו אותם. זה כמובן לא נכון. בעלי ניסיון טוענים שאם תתמקדו ברצונות ובצרכים שלכם, תהיו מרוצים ושמחים יותר – ואז אפילו הזוגיות שלכם תהיה טובה יותר. ואם לא? כנראה שזה לא הפסד גדול.
לא לטפל בגוף.
למרות שנאסר עליכם לחשוב שאתם זקנים, זה לא אומר שצריך לחיות בסרט שיש לכם גוף של בני 15. אז לא, אתם לא יכולים לדפוק בורקס+ביצה+רסק ב2 בלילה או לאכול מקדונלדס כל יום. זה הורס לכם את הבריאות, תיפטרו מההרגל. או שתתרגלו להיראות פחות או יותר ככה:
לא לחסוך ולהשקיע מספיק.
אתם אולי נהנים לטוס לחול לפחות פעם בשנה מגיל 21 צפונה, ובאמת הרבה יותר כיף לאכול בחוץ בעבודה ולבזבז את הכסף שלכם על דברים שבאמת חשובים לכם כמו בירה ודייטים, אבל העניין הזה הוא אולי החרטה הכי נפוצה של בני 40+, שהם לא התחילו לחסוך כסף מוקדם יותר. אין צורך להסביר למה זה חשוב, נכון?
לא לטייל מספיק.
עובדה מבאסת: יש מלא מקומות מגניבים על הפלנטה הזאת ואתם לא תצליחו לבקר בכולם. עם זאת, כדאי לנסות להגיע לכמה שיותר. אל תפסיקו לטייל רק כי החלפתם קידומת ל3.
לייק לפטריה בפייסבוק