הנה שאלה קצת מוזרה: קרה לכם פעם שרציתם לאכול תינוק? או חתול? או גור כלבים? לא בקטע קניבלי, בקטע של "הדבר הזה כל כך חמוד שאני חייב/ת לשים בו ביס". זה בסדר, אל תתביישו, אתם לא היחידים. מדובר בתופעה מדעית מוכרת ואפילו די טבעית.
אז אחרי שקיבלנו הוכחה שיש דבר כזה, הגיע הזמן להבין למה. לפי מחקר חדש, מדובר בדרך טבעית של הגוף להתמודד עם "בום של רגש" (חמידות, במקרה הזה). ממש כמו שקורה עם דמעות של שמחה או צחוק של מבוכה. אתם לא יודעים איך להגיב לעוצמת הדברים שקורים, אז אתם עושים משהו שלא לגמרי קשור לסיטואציה: בכי, צחוק, או רצון עז לנעוץ שיניים בתינוק. הפעולה הזאת גורמת לשחרור בגוף, ועוזרת לו לחזור למצב הנורמלי מהר יותר.
אם מעניין אתכם לדעת איך בדיוק התנהל המחקר וכיצד נבדקה "מידת הטעימות" של תינוק, אז ככה: למשתתפים במחקר הוצגו בזו אחר זו תמונות של תינוקות, שלחלקם מאפיינים חמודים יותר מלאחרים (עיניים גדולות, פנים עגולות וכו'). ואכן, התינוקות עם הפיצ'רים האלה הם אלה שזכו ליותר ביסים פוטנציאלים, או במילים אחרות, סחטו ברובם את התגובה הנפוצה "הייתי רוצה לאכול אותו".
אבל זה לא הדבר הבאמת מעניין. מסתבר שמי שחוו את האגרסיביות הרגשית הזאת, הם גם אלו שהתגברו הכי מהר על סערת הרגשות: חמש דקות אחרי שראו את התמונות, אלו שרצו לאכול את התינוקות כבר היו פחות אמוציונלים כשלעומתם, מי שלא חוו את התופעה היו יותר מעוררים רגשית. וזה קצת מזכיר תוצאות של מחקר אחר ולא פחות מעניין שהראה שאנשים שמגחכים או צוחקים צחוק לא מוסבר דווקא בסצנה הכי סוחטת דמעות בסרט, הדופק שלהם חזר לרמה רגילה מהר יותר מאלו שבכו.
אז בקיצור, אל תתפדחו אם אתם רוצים לבלוע את הכלב של השכנים או מעוניינים לנשנש את התינוק של השכנים, זה רק הראש שלכם מסייע לכם להתגבר בקלות על הצפת רגש.
לייק לפטריה בפייסבוק