וואו. אולי קמתי אובר-רגישה הבוקר, אבל ואני מתקשה לתאר במילים את ספקטרום הרגשות שהסרטון הזה מייצר. אני לא אוהבת בילד-אפים ואני אנסה שלא לעשות אחד גם עכשיו (מאוחר מדי…?).
לרוב אעדיף סרטוני חתולים על פני פעוטות, אבל משהו בראשוניות, בתמימות ובחדווה הנרגשת של קאיידן, בת השנה ושלושה חודשים, כשהיא פוגשת גשם לראשונה, גרם לי לבייץ. אין ספק, הצילום, מוזיקת הרקע, העריכה ובאופן כללי, משהו באווירת הסרטון הזה, מהווה חלק מאוד נכבד ברגש שהוא מצליח לעורר.
וחייבת להודות, הצד הפולני שבי (אין לי אפילו תא פולני אחד בגוף אבל אתם מבינים אותי), לא הצליח להתעלם מהעובדה המקסימה ומעוררת ההתפעלות שמניחים לילדה להיות, לחוות. לעמוד בגשם בידיים פרושות, להרטב לחלוטין ולהתענג על כל טיפה מופלאה שמתנפצת על פרצופה, המתוק להחריד, יש לציין.
אגב, יש שיטענו שהסרטון מעט ארוך, אבל א- בדקה 2 בערך יש רגע של אקסטרה חמידות ב- עזבו אתכם. כמה דקות שזה לא ייקח, זה שווה את זה כי זה לא חוזר. תמיד נעים לראות פעם ראשונה של מישהו ולהתרגש איתו. (לא פעם ראשונה כזאת, סוטים).
הכינו ממחטה, ותיהנו.
לייק לפטריה בפייסבוק