אמש, עם קבלת ההודעה הרשמית על מותו של ספי ריבלין, האיש שגידל את כולנו על ברכי ההומור והקסם שלו, אי אפשר היה שלא להתעצב מאוד, אבל מיד אחר כך להגניב חיוך קל, כשבראש מתחילים לרוץ הרגעים הגדולים של האיש המצחיק הזה.
בתחילת השנה, התראיין ספי ריבלין אצל סמדר פלד במסגרת כתבה מיוחדת ב"אולפן שישי" בערוץ 2, לרגל זכייתו של ספי ריבלין בפרס יקיר העיר ראשון לציון, ולאחר שריבלין איבד סופית את קולו בעקבות המאבק במחלת הסרטן. למעשה, זו הייתה הפעם הראשונה בה צפיתי בראיון עם ריבלין בה לא החזקתי את הבטן מרוב צחוק. ואולי, הראיו הזה כבר הכין אותנו אז למחשבה וההבנה שמהקרב הזה, ריבלין כבר לא יצא מנצח.
נעים להיזכר: 10 רגעים גדולים של ספי ריבלין
הראיון הזה, בו ריבלין מתקשר עם סמדר פלד באמצעות כתיבה בלבד, הוא אחד הראיונות הכי מרגשים ועצובים שיצא לי לראות בחיי, אך עם זאת גם האופטימים ומעוררי ההשראה. ריבלין היה אדם שאי אפשר לא לאהוב או להתחבר אליו, והמילים העוצמתיות שכתב באותו ראיון, בועטות ישר בבטן, ולא משאירות אף עין יבשה בסביבה.
אמש, עם קבלת ההודעה הרשמית על מותו של ריבלין, רצתי מיד למחשב, וצפיתי בראיון הזה שוב. עם דמעה בעין, חיוך צידי קל על השפתיים, ולב כואב, ראיתי את ספי שר בפעם האחרונה את "אני גיטרה" ולא יכלתי שלא לחשוב שתיבת התהודה הזאת כל כך עמוקה, כך שלנצח תמשיך להשמיע את הד קולו של ריבלין, הקול שכל כך אהבנו לשמוע. צפו בראיון האחרון.
לייק לפטריה בפייסבוק