חוקים מטומטמים יש בכל מדינה (היוש מע"מ אפס), זה לא סוד. אבל יש חוקים שהם כה מטומטמים, כה מופרכים, כה מונפצים, שאין ברירה אלא ליישים אותם – ולו רק מתוך כבוד למוח ההזוי שחשב עליהם. אז הנה 20 איסורים כאלה מרחבי העולם:
בורנדי היא עוד אחת מהמדינות האלה שאף אחד לא יודע על קיומן. בגדול זאת מדינה ענייה ממש באפריקה ובין שלל הצרות שלהם – גם אסור לעשות ג'וגינג. לפני האיסור, אנשים רצו שם בקבוצות גדולות מחשש לתקיפה של חמושים, אבל אז הנשיא התחיל לפחד שהקבוצות האלו נפגשות כדי למרוד נגד המשטר שלו ופשוט אסר על ריצה.
בטורקמניסטן, שכנה של איראן ואפגניסטן, אסור לעשות ליפ-סינק. למה? כדי לשמר "תרבות אמיתית". נעלבנו בשם ג'ימי פאלון.
ברומניה, נסיכות השום העולמית, אסור היה לשחק שבץ נא כי – כך לפחות חשב הרודן צ'אוצ'סקו – מדובר במשחק משחית. מאז האיסור הוסר, אבל גם ימי התהילה של המשחק חלפו.
אצלנו בישראל אין ביצי קינדר אמיתיות כמו של פעם פעם, וגם בארצות הברית אין. אבל שם זה בגלל שאסור. הסיבה: סכנת חנק מהצעצוע שבפנים.
לא הרבה פעמים קורים דברים טובים באיראן, אבל ייתכן שזה אחד מהמקרים הנדירים האלה: החוק האיראני אומר שלגברים אסור לגדל שיער ולאסוף אותו בקוקו.
באוסטרליה, על כל שחקניות הפורנו להיות עם חזה בגודל ממוצע ולמעלה מכך. לא בגלל העדפת הקהל, אלא כי המחוקקים חשבו ששחקניות פורנו עם ציצי קטן יעודדו פדופיליה – אז פשוט אסרו עליהן להשתתף בסרטים.
את זה יודע כל מי שאי פעם לעס מסטיק: בסינגפור אסור למכור ולייבא גומי לעיסה. מה שאומר שבסופו של דבר הסינגפורי הממוצע לא זוכה לעשות הרבה בלונים בחייו.
במנילה, בירת הפיליפינים אסרו על כניסתה של קלייר דנס לעיר. כי פעם היא צילמה סרט ואז סיפרה בראיון דברים לא ממש מחמיאים על העיר, זה למה.
בהודו לא יודעים כנראה שהשיווק הכי טוב הוא מפה לאוזן, אז אסרו שם על פרסומות לאלכוהול. מעניין אם זה עבד.
רד בול, הנוזל הצהוב שאנשים מערבבים עם כוהל, נאסר לשתיה בצרפת מכל מיני סיבות שדווקא נשמעות הגיוניות. לשמחתם של חובבי הוודקה רד בול בפריז, האיסור בוטל.
בסין אסור לנסוע בזמן. לא ממש נורא, בהתחשב בעובדה שזה בלתי אפשרי. העניין הוא שאסרו שם גם סרטים שעוסקים בנושא, כדי למנוע מחשבות מיותרות מהסינים.
נשיא דרום אפריקה הוא, איך לומר בעדינות, איש די מושחת. זה מסביר למה הוא החליט לאסור על התקשורת לפרסם תמונות של הבית שלו. אגב, זה לא עזר לו, כי העיתונים המשיכו לפרסם.
בצפון קוריאה, המדינה שיש בה יותר איסורים מדברים שמותר, יש חוק שאוסר ללבוש ג'ינס כחול כי זה אמריקאי מדי. נו, מילא.
במונקו יש קזינו אחד מאד מפואר ורק תבואו להמר בו. אלא אם כן אתם תושבי מונקו, כי אז אסור לכם.
בבריטניה יש פרלמנט עם מבנה די מרשים והמדינה חוקקה חוק שאוסר על אזרחים למות בתוכו, כי יש גם חוק שאומר שכל מי שמת שם זכאי ללוויה ממלכתית, ולא מתאים עכשיו להוציא מיליונים על לוויה של כל מבקר שהתפגר.
גרמנים, עם מסודר, אצלם אין אנשים שנתקעים בכביש המהיר בלי דלק. בעיקר כי יש חוק נגד זה.
זה לא חוק רשמי, אבל בפיליפינים אסור לשיר את MY WAY של סינטרה. לא כי הוא מאוס, אלא כי הוא גרם כבר ללפחות שישה מקרי רצח. משהו בשחצנות של השיר, כנראה.
בתאילנד אסור לצפות בסרט המלך ואני. למה שהתאים יפספסו סרט שעוסק בהם? כי המשפחה המלכותית לא אהבה את העלילה ואף נפגעה מהסרט.
הקוריאנים די טובים בלהתמכר לדברים, בעיקר טכנולוגיים. אולי בגלל זה המציאו להם חוק שאוסר על ילדים עד גיל 16 לשחק במשחקי מחשב אחרי השעה חצות ועד הבוקר.
ביפן, מקום חביב סך הכל, אסור לרקוד במועדונים כדי לשמור על המוסר של הבליינים. לפעמים הרשויות מעניקות למקומות מסוימים אישור לריקודים, אבל זה רק עד חצות.
לייק לפטריה בפייסבוק