באומן בר ריבנאי בפרסומת שניה לתלמה בכיכובו של הפרזנטור עמרי כספי. הביקורת שלי על הפרסומת הזו מתחלקת למספר חלקים. ראשית, אין ספק שהבחירה בעמרי כספי כפרזנטור היא מוצלחת במיוחד. עמרי כספי הוא מודל לחיקוי, ספורטאי למופת שעוד לא הספיק להתלכלך בשום שערוריה, והשיג את מה שהשיג בשני ידיו ובלי קומבינות. לא לחינם הוא גם הפרזנטור של אל על. לגבי הפרסומת עצמה. הפרסומת הקודמת בה עמרי כספי פרץ דרך קירות וכבישים לאחר שאכל את חטיף הדגנים של תלמה, היתה מגוכחת לטעמי. לא הגיונית, מוגזמת, וקצת פוגעת באינטיליגנציה. בפרסומת החדשה, בין אם במתכוון ובתכנון מראש ובין אם לא, מפצים הפרסומאים על התקלה בפרסומת הראשונה. הפרסומת השניה מתכתבת עם הראשונה וצוחקת על ההגזמה הנוראית שנעשתה שם. הגיוני לחשוב שהפרסומת הראשונה הייתה המשכון מתוכנן מראש, אך משהו בי אומר לי שהרעיון הזה הגיע אחרי התגובות לפרסומת הראשונה.
באופן כללי הקונספט הזה בו יושבים פרסומאים מבשרד וחושבים על רעיונות לפרסומת כאשר זוהי בעצם הפרסומת, הוא לא חדש. הוא כבר נטחן ונראה בעבר בפרסומות רבות. ואולם, הדבר לא פוגע בעובדה שהפרסומת החדשה הייתה מתבקשת. התגובה הגיעה מהר, ועל אף חולשה בתסריט ובטסט של הפרסומת החדשה, אי אפשר לא לפרגן להכרה החדה במציאות – הפרסומת הראשונה הייתה גרועה.
לייק לפטריה בפייסבוק