הפרסומת החדשה של ישראכרד מחזירה למסך הראשי את אייל ברקוביץ' – דמות הזויה שחצתה כבר מזמן את הגבול מעולם הספורט לעולם השואו-ביז. אחרי שברקו שיתף פעולה עם חיים רביבו בפרסומת קודמת, הוא מקבל סוף סוף את אור הזרקורים היישר לתוך העיניים שלו, כמו שהוא אוהב.
הפרסומת דיי מצחיקה, ומשתמשת בחכמה רבה באישיותו של אייל ברקוביץ', על ידי כך ששתלה בפיו משפטים שבכיף יכלו באמת להיאמר על ידו. בפרסומת, מנסה ברקוביץ' לשכנע חובב כדורגל להישאר בבית ולראות את המשחק, בזמן שאשתו סוחבת אותו בכוח לקונצרט של ויואלדי. ברקוביץ' זורק לאוויר משפטים מצחיקים, כשהשיא מגיע כאשר הוא אומר משפט גאוני ומבריק כאחד, שאולי עוד יהפוך לאימרה שגורה: "מה שברקו עשה בעונה אחת באנגליה, ויואלדי לא יעשה בארבע עונות". בשלב הזה בפרסומת אני חייב להודות שצחקתי בקול.
הבעיה מגיעה דווקא בסוף הפרסומת, הסובלת מחיבור רע בין הקריאייטיב עצמו למסר אותו מעבירה הפרסומת. ישראכרד יוצאת במבצע כרטיסים אחד פלוס אחד למגוון אירועים לפי תחום העניין של בעל הכרטיס, במקרה הזה – כדורגל, ואני מתקשה למצוא קשר ישיר בין הבחור שממש רוצה לראות משחק בבית, ואשתו שממש רוצה לראות אופרה, לבין הפרסומת שלא מעניקה שום פיתרון לסיטואציה המוצגת בה – אי הסכמה בין הבחור לבחורה בבחירת הבילוי שלהם להערב. כרטיסים למשחקי כדורגל? הבחור בכלל רוצה להישאר בבית.
ברקוביץ' מציל את הפרסומת הזאת והופך אותה לאחת שנזכור בזכות עוד הופעה דבילית אך מצחיקה כאחד על המסך שלנו. אפשר לשנוא את אייל ברקוביץ', אפשר לאהוב אותו, אבל אי אפשר שלא לצחוק ממנו, או עליו. עצם הבחירה בו היא הברקה, וזה מספיק טוב כדי לעשות את העבודה.
באומן בר ריבנאי, ישראכרד 2011
לייק לפטריה בפייסבוק